שיגידו השפויים בעיני עצמם, וחסידי הפלשתינים, רודפי השלום הבלתי נלאים, המרחמים תמיד על אכזרים ומתאכזרים לרחמנים, כי אני מנצל את ההזדמנות ו"רוקד על הדם".
על אף זאת, לא אשכח בימים קשים שכאלה את נשות ארגון "ווטש", המפריעות ללא בושה ובמצח נחושה לחיילי צה"ל העומדים במחסומים ומנסים לעצור טרוריסטים, כמו זה שרצח 9 אזרחים תמימים בלב תל אביב, שכל פשעם היה שרצו לאכול מנת שווארמה.
לא אשכח את אותם "צדיקים" הנוטעים עצי זית בכפרים הפלשתינים, ואת אלה הרוגמים באבנים את לוחמי מג"ב השומרים על מקימי גדר ההפרדה, שלא תסתיים לעולם בגלל העתירות האין סופיות לבג"צ.
לא אשכח את אותם מראיינים בטלוויזיה, הרואים עצמם חסידי אומות העולם, המבינים תמיד לליבם של הפלשתינים האומללים והמשיבים תמיד לאלה הדורשים מממשלת ישראל להורות לצה"ל לנהוג סוף סוף כמו במלחמה: "אז מה אתה מציע?" הם שואלים, "להפציץ אזרחים חפים מפשע?".
ותמיד, מייד לאחר שנהרג ילד פלשתיני בתגובה מהוססת של צה"ל, כדי לסנדל תגובות בעתיד, ממהרים הכתבים הזריזים של התקשורת שלנו לצלם את האמהות המתאבלות על ילדיהם שנרצחו על-ידי קלגסי צה"ל. אילו היה צופה בכתבות האלו איזה חייזר שירד מן המאדים, היה בטוח שזוהי בכלל תקשורת פלשתינית, המשדרת את הכתבות הללו במסגרת מלחמה פסיכולוגית מתוחכמת נגד האויב הציוני.
ואת אלה המקשים תמיד "האם עלינו לפגוע באזרחים חפים מפשע?" יש להפנות לתולדות מלחמת העולם השנייה, כאשר מפציצים בריטיים החריבו את ברלין ואיש מתושבי לונדון שנמלטו למקלטים מאימת הבליץ הגרמני, לא ריחם על האזרחים הגרמנים "החפים מפשע", משום שחפצי חיים היו, ולא כמו "הצדיקים" שלנו.
קודם שמפציצים את הפלשתינים "החפים מפשע", שבחרו באופן דמוקרטי בממשלת חמאס שאינה מכירה בקיומה של ישראל. קשה ממש להבין מדוע ממשיך הדלק לזרום לרצועת עזה, ושרי ממשלת החמאס ממשיכים לנוע במכוניותיהם ללא מפריע. מדוע לא אוזל שם הגז לבישול והחשמל לתאורה, כאשר חמש פעמים ביום חרדת "השחר האדום" משכיבה את תלמידי יד מרדכי מתחת לשולחנות, כפי שסיפרה בכאב המורה שלהם לכתב גל"צ.
