סדום ועמורה

משהו מוזר מתרחש בימים אלה. מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, פנה כבר לפני מספר חודשים אל חברת הכנסת דליה איציק, בדרישה לקבל הסברים באשר למינויים בלתי חוקיים לכאורה, שבוצעו במסגרת הרשות לעסקים קטנים ובינוניים, להם נתנה ידה בעת שכיהנה כשרת התעשיה והמסחר. אך איציק בחרה לשתוק ולהימנע למעשה ממתן תגובה. לפני מספר שבועות פנה המבקר שוב, הפעם בתזכורת, אך פנייתו נפלה על אזניים ערלות. איציק, שיודעת היטב לבקר וגם לתקוף היכן שצריך, ולעיתים היכן שלא צריך, טרם השיבה. גם לאחר שחשפנו זאת ב- Nfc, נמנעה איציק ממתן מענה. והיא גם הסבירה שלא מצאה לנכון להגיב, שכן לגישתה, משרד התמ"ת, בראשו עמדה אותה עת, הוא-הוא, לטענתה, הגורם שצריך להגיב. הנה כי כן: איציק שומרת על זכות השתיקה. היא נמנעת ממתן הסברים למעשי שחיתות בהם היא מעורבת. היא סומכת, מן הסתם, שידידיה – ויש לה רבים כאלה בתקשורת, יימנעו מלבוא עימה חשבון.

יושבת-ראש הכנסת?

איציק מבקשת בימים אלה את אמון הציבור. היא מבקשת להתמנות לתפקיד יושב-ראש הכנסת. המדובר בתפקיד ייצוגי ורב עוצמה. איציק יודעת, אולי, משהו שמעט יודעים: סיכוייה להתמנות לשרה הם קטנים ביותר. לכן היא נאבקת להיבחר לתפקיד יושב-ראש הכנסת. לשם כך היא אף מבקשת את ברכתו של יו"ר קדימה, ראש הממשלה (בפועל), הצדיק אהוד אולמרט, שגם הוא, אגב, מעורבב-מסובך בפרשת המינויים הבלתי חוקיים ברשות לעסקים קטנים ובינוניים. השאלה שיש להפנות אל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, היא זו: מדוע לא יפסול את איציק מלכהן בתפקיד ממלכתי-ביצועי, במסגרת הממשלה או מוסדותיה, לפחות עד אשר תשיב, ובאופן פרטני, לטענות המועלות נגדה. אל מבקר המדינה יש בהחלט מקום להפנות קריאה: מדוע לא יחשוף, עוד בשבוע הקרוב, את הדוח שהוכן בנושא זה, עוד בטרם תושבע הממשלה החדשה, ובטרם יחולקו הכיבודים לגורמים המעורבים: אולמרט, איציק, ומיודענו - אברהם הירשזון.

התנועה לאיכות השלטון, בראשה עומד עו"ד שרגא אליעד, נוהגת בדרך המעוררת תהיות. היא נמנעה, משום מה, מבדיקת החשדות נגד אהוד אולמרט (פרשת הדירה א' בכ"ט בנובמבר, פרשת הדירה בכרמיה בירושלים, וכן עניינים נוספים), ואף נמנעת מלבקרו באשר למעשים בעייתיים לכאורה שביצע באחרונה תוך ניצול תפקידו ומעמדו כשר האוצר. למשל: חתימתו על הסכם המעניק למשפחת דנקנר הטבות בהיקף עשרות מיליוני דולרים. עד כמה גדולה תרומתם של ידידיו של אולמרט לנבצרותה של התנועה, נראה בהמשך. אופן התנהלותה של התנועה בכלל ושל עו"ד אליעד בפרט, כלפי אולמרט, חורג ממדיניות התנועה, שחרטה על דגלה: מלחמה בשחיתות. שתיקתה צורמת וחורגת במיוחד נוכח פעילותה נגד אולמרט, בעניינים שונים, עד 2005. סוד גלוי הוא, ואת זאת יודע כמעט כל עיתונאי העוסק בתחום זה, כי התנועה נוהגת להגיב במהירות ולפנות לרשויות האכיפה (וגם השפיטה, לעיתים קרובות), כאשר מדובר בחשד קל שבקלים כלפי איש ציבור. גם כאשר מדובר בזוטי דברים, נוהגת התנועה להגיב ואף להתלהם, ולעיתים נראה כי הדבר נעשה כדי לקבל כותרת ואף ממניעים של צדקנות. מכתבי התלונה שהיא משגרת אל מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, נשיא המדינה, משטרת ישראל, רשות המיסים וגורמים נוספים, מופנים כמעט מדי יום לפרסום בתקשורת. בדרך זו מאדירה התנועה את פועלה, וגם עו"ד שרגא לא יוצא נפסד. אישית. הלקוחות זורמים למשרדו הפרטי, ולא מן הנמנע כי חלק מהם מגיעים למשרדו, ומשלמים שכר טירחה נאה כדי לקבל ממנו שירותים מהירים. ניתן להניח, כי שירותים מהירים יכול אליעד לספק גם בזכות מעמדה של התנועה, כמו גם מאזן האימה שיצר כלפי אישי ציבור בכירים, היושבים במשרדי הממשלה ובמוסדותיה.

מה פשר הנבצרות?

שאלת השאלות היא: מה פשר נבצרותם של התנועה ושל עו"ד אליעד מלטפל באולמרט, כפי שצריך ואף נדרש. וטיפול, נדגיש כאן, פירושו בדיקה מדוקדקת והפעלת המערכות. תשובה חלקית לנבצרות ניתן לראות בחיבור הבעייתי שנוצר בין עיתון מעריב בכלל והעיתונאי-פרשן דן מרגלית, לבין עו"ד אליעד. גם עורך מעריב, אף הוא חבר אישי קרוב של אולמרט, נותן לכך ידו. במדורו האישי במעריב נוהג מרגלית, כמעט מדי שבוע, לשבח את עו"ד אליעד. מי שיעיין בטוריו ימצא כי בארבעת החודשים האחרונים, לדוגמא, מאז שלקה אריאל שרון באירוע מוחי ואולמרט קיבל לידיו את השלטון, החניף/שיבח מרגלית את עו"ד אליעד בלפחות ממחצית מהטורים. מרגלית, שיודע היטב להבחין בין טוב לרע, אף ממליץ על אליעד, אוי לבושה, לתפקיד השר לביטחון פנים. לכל ברור כי מינוי כזה לא יכול לצאת אל הפועל, על-אף שמרגלית הוא, כידוע, אחד מחבריו הקרובים ביותר של אולמרט. אבל קל לשער מה עושה דבר זה לאגו של עו"ד אליעד ולמוניטין שלו בפני הציבור הרחב, עד כדי כך שלמרבה הצער, גוזר עו"ד אליעד על עצמו, ועל התנועה, למצער, הימנעות מטיפול במעשיו המושחתים של אולמרט. מרגלית מפאר ומרומם את מעשיו ודמותו של עו"ד אליעד גם בהופעותיו בטלוויזיה ובשידורי רדיו, בהם הוא מופיע לעיתים קרובות, משל הוא מנסה להבטיח את חברותו של עו"ד אליעד במועדון שבו חברים: אולמרט, מרגלית, דנקנר, יוסף (טומי) לפיד ועוד כמה אחרים.

הימנעות בניגוד למדיניות

ההימנעות מצד התנועה לאיכות השלטון ו/או עו"ד אליעד אינה רק בצורת אי-פנייתם לערכאות ו/או לרשויות האכיפה. זו באה לידי ביטוי גם בכך שאנשי התנועה נמנעים מבדיקת העובדות, משל הם חוששים, ומראש, מפני הממצאים שיחייבו אותם לעשות מעשה. וכיצד אני יודע זאת? ראשית – עובדה היא כי בניגוד למדיניות התנועה, לא נעשו פניות ו/או לא הוגשו תלונות (ועו"ד אליעד גם לא קיבל כותרות בנושא זה...); ושנית - בחודשים האחרונים חשפתי, כידוע, כמה וכמה פרשות שחיתות בהן נגוע אולמרט. אחת מהן, פרשת השוחד שקיבל במסגרת פרויקט הבניה בכרמיה בירושלים, הנבדקת בימים אלה על-ידי מבקר המדינה. למרות זאת, התנועה ו/או איש מטעמה לא פנו לשאול, להתעניין ו/או לקבל מידע ו/או מסמכים (ואין זה אומר שהיו מקבלים...), כדי לבחון האם יש מקום לפעילות משפטית או אחרת, בנושא זה, מצד התנועה. נזכור נא, כי מדובר בתנועה ציבורית, שאף ניזונה מכספי תרומות. נזכור נא, כי התנועה מבקשת לעצמה מעמד מיוחד גם בבואה לבית המשפט העליון, בעניינים שונים. לכן יש להבטיח שחיבוק הדוב מצד מרגלית-מעריב לא ינציח את נבצרותה - עד-כדי כך שלא תוכל למלא את חובתה בפרשות שחיתות הנוגעות לאולמרט.