יש יותר מדי חנופה

עמית סגל, נולד לפני 24 שנים בעופרה, הוא בנו של העיתונאי ואיש המחתרת היהודית לשעבר, חגי סגל. למד בישיבה התיכונית נתיב-מאיר ובתיכון הימלפרב בירושלים. את דרכו התקשורתית החל ככתב לענייני חינוך במקומון הירושלמי 'כל העיר' וכתב לענייני תקשורת בגלי צה"ל - שם הוא משמש עד היום ככתב פרלמנטרי וכמגיש לסירוגין של תוכנית האקטואליה הפופולרית "מה בוער". במקביל לעבודתו בגל"צ החל סגל השנה לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. לסגל התוודעתי מהצד השני של המיקרופון כאשר שימשתי כדובר בכנסת היוצאת. כעת אנו מתחלפים בתפקידים, כאשר אני אמון עתה על השאלות.

מדוע פנית ללימודי משפטים?

זהו מקצוע חשוב, שיש לי כבוד אליו.

האם הלימודים נותנים לך כלים מיוחדים בתחום העיסוק שלך?

הם בהחלט נותנים לי רקע חשוב. מפתיע לראות שפעמים רבות הגדרות המחוקק מתמוססות אל מול החקיקה השיפוטית.

האם יש לך שאיפות מיוחדות בתחום?

כן, להשלים את התואר בין מערכת בחירות אחת לשנייה.

אפרופו מערכות בחירות, מה הלו"ז של כתב פרלמנטרי כמוך בתקופת הבחירות?

במפתיע תקופת הבחירות היא דווקא תקופה יותר רגועה עבורי, כשהכנסת עובדת זה טירוף מוחלט, יש שלושה ימים של עבודה מטורפת. הבחירות מאפשרות לי קצת רגיעה.

מה מאפיין עבודה בתקופת בחירות?

המון ספינים. אני לא אוהב מערכת בחירות. היא כוללת המון ספינים שאי אפשר לבחון את אמינותם. לכל הודעת ביפר ישנה מטרה סמויה. לכל כדור יש כתובת.

יש יותר חשיפה לך ככתב בתקופה שכזו?

כידוע לך הכנסת לא סובלת מחוסר סיקור. לסגל בטן מלאה על הסיקור הלקוי, כהגדרתו, של מערכת המשפט באמצעי התקשורת השונים. לטעמו, יש שם "פחות מדי תחקירים ויותר מדי חנופה ויראת כבוד". סגל אף פירסם לפני כשנה מאמר נוקב בנושא, במגזין התקשורת המקצועי "העין השביעית". בין היתר נכתב שם כך:

עמית, מהו השוני בין הסיקור של עולם המשפט לבין הסיקור הפרלמנטרי?

ההבדל המרכזי הינו שיתוף הפעולה מצד המקורות. בניגוד לח"כ שאני יכול לתפוס במסדרון, לטפוח על שכמו ולציין את שמו הפרטי, שופטים ככלל אינם משתפים פעולה. ביהמ"ש בחר סגנון סיקור שמשקף ריחוק. אגב מבחינה מקצועית, זוהי החלטה נכונה - כל יועץ אסטרטגי מתחיל ימליץ למעט בחשיפה. בכנסת, מטבע הדברים, כל ח"כ מעוניין בהתבלטות.

מדבריך יוצא, שדווקא מי שמשתף פעולה יוצא נפסד...

ישנה משוואה אכזרית בעולם התקשורת לפיה מי שמשתף איתך פעולה הוא ראוי לבוז. ישנה התחייבות של ביהמ"ש העליון לבחון המלצות של ועדה לפתוח את ביהמ"ש לסיקור. בגלל המלצות הוועדה זהבה גלאון גנזה חוק, שחייב את בית המשפט להיפתח לסיקור חופשי. בינתיים השופט ברק מתעלם מההמלצה.

איך עמית סגל היה מסקר את התחום אחרת?

עמית סגל לא יותר מוכשר מהעיתונאים שמסקרים את ביהמ"ש העליון. אני מעריך מאוד את הכתבים לענייני משפט, אבל אני אולי הייתי מנסה לבחון מניעים של פסיקה, לאפיין פסיקות של שופטים לפי דפוסים מסוימים. חסרה לי נקיטת יוזמה.

מדוע הכתבים המשפטיים אינם מצליחים בכך?

התנאים שלי ככתב פרלמנטרי טובים לאין שיעור מתנאיו של כתב משפטי. אם שופט יגנוב פאנל אנו לא נדע על זה.

אתה חושב ששופט יגנוב פאנל? האם החומר האנושי שמגיע לביהמ"ש לא טוב מזה של חברי הכנסת?

חד-משמעית לא. החומר של חברי הכנסת מייצג את הציבור. השופטים, בלי להיכנס לשאלה איך הם צריכים להיבחר, אינם איכותיים יותר.

מה חסר לך בסיקור המשפטי?

ישנם הרבה דברים שמוצנעים, אתן לך מספר דוגמאות: למשל, שאלת האופי של מישאל חשין לא נדונה מעולם בצורה רצינית, האיש ידוע כג'ינג'י מהיר חימה, ובכל זאת מעולם לא נבחנה השאלה: האם יש לו מזג שיפוטי המאפשר לו לשבת על כס המשפט. לא נדונה השאלה: כיצד ייתכן שביהמ"ש העליון מורכב מחמישה מתלמידיו של "משפטן מאוד ידוע מירושלים". אם נשווה את זה לכנסת, זה ידמה למצב אבסורדי, שבו 40 חברי כנסת הם עוזרים פרלמנטריים של אופיר פינס... הכנסת היוצאת התאפיינה בריבוי חקירות, חשדות למעשים פליליים והגשת כתבי אישום כנגד חברי כנסת מכהנים. פרשות כמו סיריל קרן, האי-היווני, ההצבעות הכפולות, פרשת סיטי-טאוור וגניבת הפאנלים ממחסן הכנסת נחשפו בכנסת דבר יום ביומו. סגל, במקום לדווח על דיוני ועדות חשובות כחוץ וביטחון וחוק ומשפט מצא את עצמו כמעט ככתב פלילי.

לא הביכו אותך הפרשיות הפליליות מהכנסת האחרונה?

גניבת המוח וההצבעות הכפולות הן בהחלט תופעות מטרידות אבל הן סוקרו בהרחבה, תופעות דומות לא מסוקרות לגבי ביהמ"ש העליון או הפרקליטות. אין שום תיעוד לשאלה מדוע נפתחות לפתע חקירות נגד אישי ציבור כמו אביגדור ליברמן או רפול.

בכל זאת, לא נתקלת בכנסת הקודמת באנשים שמקומם אינו בבית המחוקקים הישראלי?

ראה, הכנסת סובלת כיום מדימוי שלילי. יש בוז לכל מי שהולך לעסוק בפוליטיקה. יש כאן מעגל קסמים: מצד אחד אנשים בזים לכנסת, ומאידך, אנו בוכים שאנשים איכותיים לא הולכים לעסוק בפוליטיקה. התקשורת במו ידיה גורמת לרמיסת הכנסת והממשלה, ומרוממת את בית המשפט - זהו תהליך ארוך שנים.

אז לטעמך, כדי לרומם את מעמד הכנסת עדיף להתעלם מפרשות כמו גניבת הפאנלים?

צריך לתת לציבור את הסיקור ההוגן בלי לפגוע בדמוקרטיה. יש לסקר גניבת פאנלים, אבל לא להאשים את כל הכנסת בכך. אני לא אאשים את כל השופטים שהם רתחנים-ג'ינג'ים בגלל אופיו של השופט חשין.

אתה ככתב לא תורם לכל התופעות הללו?

אני לא מסיר מעצמי את האשמה. אני משתדל לדבר גם על החוקה על משברים פוליטיים על ההכרעות שהכנסת קיבלה. אני לא יכול לדבר על כלי תקשורת אחרים, אבל אם נתייחס לסיקור בגלי-צה"ל מתוך 100% של סיקור, 75% נגעו להליכים דמוקרטיים וענייניים כמו ההינתקות, התקציב וכו', 20% תפסו הפרשיות הפליליות, ועוד 5% סיפורים צהובים.

אם נעזוב לשנייה את המתמטיקה, הרושם המרכזי שנותר אצל המאזין המצוי הוא שהכנסת היא מקום של תככים מזימות ופרשות פליליות, הלא כן?

אני מקווה, שמאזין גל"צ הממוצע מתרשם שהכנסת זה מקום שבו מתקבלות ההכרעות החשובות ולא מקום שבו רק אוכלים במזנון ומצביעים הצבעות כפולות.

אינך מתרשם שישנו לאחרונה שינוי לטובה בסיקור מערכת המשפט?

בהחלט כן, לאחרונה נחשפו פרשיות של השופטות הילה כהן, ולאופר, התחקירים של מוטי גילת ב"ידיעות אחרונות"... אלו בהחלט ניצנים של התפתחות חיובית בסיקור המשפטי.

ממה זה נובע?

אני קושר את זה לסיום עידן ברק. לא ניתן להסתיר עוד את חילוקי הדעות במערכת המשפט. בנוסף, ישנה ירידת הדורות אצל השופטים. המערכת פחות נרתעת מלבקר את השופטים.

האם הכתב המשפטי לא אמור לתת כבוד לבית המשפט?

צריך לתת כבוד לביהמ"ש; צריך גם לתת כבוד לכנסת, אבל כבוד אין פירושו טיוח. הייתי רוצה לראות יותר תחקירים על מה שעומד מאחורי המינוי של דורית ביניש כנשיאת בית המשפט העליון. הנשיא הבא של ביהמ"ש העליון הוא אשר גרוניס - הוא לא נילי כהן ולא גביזון הוא לא מעורר ביקורת, ולכן כנראה הוא הגיע לפוזיציה הזו. מה הציבור יודע על אשר גרוניס? איך אדם אלמוני מגיע לראש הפירמידה? תאר לך ששלום שמחון יהיה ראש הממשלה הבא, בעיני זה משונה.

איפה יהיה עמית סגל בעוד 10 שנים?

שאלה גדולה מאוד. לפני עשר שנים הייתי בכיתה ח' אני חותם על התקדמות מקבילה.

האם יש סיכוי שנראה אצלך קפיצה למים הפוליטיים בסגנון שלי יחימוביץ'?

זה לא נראה סביר כרגע. אני בעד, שאנשים איכותיים ייכנסו לתוך המערכת הזו, אבל בשביל לעשות את זה אתה צריך דברים שבוערים בך ואני לא מזהה אצלי משהו כזה.

עמית, בוא נסיים את הראיון במשחק אסוציאציות קצר. מה דעתך על האיש/המוסד הבא:

גלי צהל - סלע קיומנו הכנסת - מקום חשוב אריק שרון - הפוליטיקאי הטוב ביותר שהתהלך בישראל מעולם חגי סגל - אבי מורי רזי ברקאי - מודל לחיקוי אריה דרעי - בספק אם הוא אי-פעם יחזור אהוד אולמרט - ימים יגידו... נדב פרי - קולגה ראויה לציון אהרן ברק - מתחרה של שרון בתחום הפוליטי האוניברסיטה העברית - מערכת הבחירות האחרונה פגעה בנוכחות