אוריאל רייכמן רצה להיות שר החינוך. רצה מאד. כשלא קיבל את התיק הזה שהובטח לו - הוא הולך הביתה למבצר האקדמי שהקים. לא רק מן הממשלה, גם מן הכנסת.
איזה שיעור בחינוך אזרחי מעניק רייכמן לאנשים צעירים עם כשרון ויכולת שמוכנים לשקול קריירה פוליטית? את השיעור הבא: כאשר אתה לא מקבל את מה שאתה רוצה, אתה מפקיר את הזירה לאנשים שמסוגלים לשרוד בסביבה שבה מילה אינה מילה והבטחה נולדת כדי להפר אותה.
יש לי תחושה קשה של אכזבה מתסמונת רייכמן. האם לא היה ברור לאיש המעולה הזה, כי מי שלא יכול לעמוד בחום של המטבח הפוליטי - ואין מטבח פוליטי צונן - אינו צריך לנסות להגיע אליו מלכתחילה?
מי שרוצה להשפיע ולחוקק, אינו יכול לסגת מפני אלה שהתרבות הפוליטית שלהם בנויה על כחש או מצגי שווא. ובכל תרבות פוליטית, גם בדמוקרטיות ותיקות ומגובשות יותר, יש מידה של תימרון, הטעייה, ערפל קרב, שימוש ציני באנשים לצרכי צבירת כוח ושיכתוב הבטחות.
רייכמן המחנך העניק, איפוא, שיעור גרוע מאד לאלה שמאמינים כי האיש הזה קורץ מן החומר שצריך להיות במרכז העשייה הלאומית, אלה שרוצים לראות יותר רייכמנים בכנסת.
במשך 17 שנים עקבתי מקרוב מאד, לעיתים יותר מדי קרוב, אחרי כנסות ישראל והאנשים שהילכו, חלקם בהבעת חשיבות עצומה, בין חדרי הישיבות והמליאה במשכן הכנסת. בכנסת האחרונה שסיקרתי כעיתונאי, הכנסת ה- 16, היו בהם גם כאלה שהיו סימני שאלה מהלכים: איך הגיע האיש הזה שלא הייתי קונה ממנו שואב אבק - או אפילו לוקח אותו ממנו במבצע חינם - אל כהונת מחוקק ישראלי כשר.
הכנסת הנוכחית, החדשה והמבטיחה, הכנסת ה- 17, אמורה להביא בשורה חדשה ומרעננת יותר של איכות אנושית. אנשים שלא נולדו לעסקנות ולא עשו את מיטב שנותיהם בין סניפים לחתונות-בר-מצוות של מפלגת שלטון - הגיעו אל המקום שבו קובעים את חוקי המשחק. רייכמן היה אחד מהם. המרכז הבינתחומי שהוא בנה ומינף הוא הוכחה למצויינות.
אני זוכר ראיון מגזיני שלי עימו מלפני שנים. ניסיתי לחפש אז את מינון הארס הדרוש לעורך כדי שהסיפור יכנס למגזין סוף השבוע. אך הראיון שנכנס בסופו של דבר היה חיובי להחריד. אי אפשר היה למצוא ברייכמן "סיפור" מן הסוג שמצאתי למכביר בחלק מאלה שחבשו את ספסלי הכנסת היוצאת. החזון החינוכי שלו היה מרשים. הביצוע מרשים לא פחות.
אם האיש הזה הולך הביתה בתחושת גועל נפש מפני שהפרו לו הבטחה - הוא אינו מלמד רק על כך שהבטחות צריך לקיים. הוא מלמד שאין מקום לטירונים תמימים בפוליטיקה של סכינאות. הוא מלמד שצריך יותר אנשים מסוגו בפוליטיקה, אך עם תוספת של מרכיב אחד בתמהיל - כאלה שאינם נרתעים, נעלבים כשעולבים בהם אך אינם מובילים עם סנטר של אגו מזכוכית. בעיקר - כאלה שאינם מעניקים למפירי הבטחות את התענוג של פרישתם. כאלה שאם נכנסו אל הזירה - אינם מפקירים אותה.
