כדי לנתח את התופעה שלהלן, אבקש להציג תחילה מספר עובדות:
1. מרבית משרדי עורכי דין בארץ ובחו"ל, ראשיתם בשניים או שלושה עורכי דין אשר הקימו את המשרד. גיל המייסדים הינו 38-35. לפני צאתם לדרך העצמאית, רובם עבדו כעורכי דין שכירים במשרדים פרטיים.
2. מעטים הם הלקוחות שעורך דין השכיר מצליח "לסחוב" אל משרדו החדש. במקרים שלקוחות עוברים עם השכיר לשעבר, אלה מהווים את הגרעין שממנו יתפתח המשרד. בדרך זו, נוצר מצב שכל שותף מביא כ"נדוניה" מעט לקוחות וקצת קשרים, במקרה הטוב.
3. ברוב המקרים, הבסיס של חלוקת הרווחים בין השותפים הוא על-פי חלוקה שווה
4. גם ההון העצמי שכל שותף מביא לצורך הקמת המשרד הוא כמעט תמיד בחלקים שווים. במידה ושותף אחד תורם יותר, ההפרש יתקזז מאוחר יותר מרווחי הפירמה בריבית נמוכה בהרבה מהריבית הבנקאית.
הספרות המקצועית בנושא התפתחות ארגונית מצביעה על כך שבשלב הלידה של הארגון כל אחד מהמייסדים מוכן להשקיע בעבודה את כל מרצו ואת כל זמנו. הרי מדובר בעורכי דין בעלי מעוף, חדורי התלהבות, אמביציוזיים והמוכנים לקחת סיכונים למען ההצלחה העתידית של המשרד.
לאור מצב זה - בשביל מה צריך הסכם שותפים? הרי שותף הוא האדם הקרוב אליך ביותר. תחושת הקרבה מומחשת באמרה שגורה בפיהם של עורכי דין: "אני מבלה עם השותף שלי יותר זמן משאני מבלה עם אשתי". האינטימיות העמוקה הנוצרת בין השותפים מטשטשת ומקהה את החששות. על כן הכלל הוא: הכל בחלקים שווים וכולם מתאמצים לצורך צמיחת המשרד. מה עוד יש לומר? הרי לא נוהגים לעשות הסכמי ממון בנישואים הראשונים. ובכלל כשרק מקימים משרד, מי חושב על פירוקו, פרישה או מחלות?
במרוצת הזמן נוצרים בכל זאת הבדלים בין התרומות של השותפים, שמן הראוי לדון בהם ולהגיע להבנות חדשות ובעקבותיהן ניסוח הסכם שותפים. למרות המודעות לצורך בהסכם, הרבה הם עורכי הדין שחוששים מעימותים שעלולים להתפתח בין השותפים ומעדיפים לא לומר דבר מתוך חשש שייפגעו בהרמוניה ובשלמותו של המשרד.
ובכל זאת, ברור לכול שהסכם שותפים הינו הכרחי במצבים הבאים: א. כשלשותפות הגרעינית מצטרפים כשותפים עורכי דין שהיו קודם לכן שכירים באותו המשרד, או כשעורך דין חיצוני למשרד מצטרף במעמד של שותף.
ב. במקרה של מיזוג עם משרד אחר ויצירת שותפות חדשה.
ג. כשאחד או יותר מהשותפים מתקרבים לגיל פרישה ויש צורך לקבל החלטות לגבי הסדרי פרישה. בשלב זה הרבה משרדים מוצאים שזה העיתוי הנכון לערוך הסכם שותפים.
ד. במקרה של חיכוכים בין השותפים, חילוקי דעות וקבלת החלטה לגבי חלוקה מחודשת של האחוזים.
ומה תוכנו של המסמך הכי סודי ורגיש של השותפות? הנושאים בהם דן הסכם השותפות הם, בין היתר, חלוקת הרווחים, זכויות וחובות השותפים, נכסי המשרד, דרכי קבלת ההחלטות, משיכת כספים, הלוואות לשותפים, הסדרי פרישה ופירוק המשרד.
מהן נקודות התורפה של הסכמי השותפים? א. שוכחים מן המסמך שנכתב, ולמרות שהמציאות מכתיבה שינויים של דברים לאחר שמתרחשים בפועל, ההסכם אינו מתעדכן.
ב. השותפים שמצטרפים לשותפות נאלצים לחתום על חוזה אחיד, למרות שאינם מסכימים לחלק מן הסעיפים. הדבר גורם לא פעם לעזיבתם של שותפים פוטנציאליים.
ג. דיון מחודש על עקרונות ההסכם מחדד את קיומם של מעמדם של עורכי דין שותפים: שותפים מייסדים בעלי ה- equity ושותפי הרווחים.
ד. לפעמים ההסכמים המוצעים הם הסכמים ממשרדים אחרים, אשר אינם מותאמים לשלב ההתפתחות של השותפות, לגילאי השותפים, או לתחום העיסוק של המשרד.
לסיכום, הטיפול בהסכם השותפים הינו עניין מורכב ועדין, העלול ליצור התנגדויות וחיכוכים בין השותפים. על כן, יש להקדיש תשומת לב מרבית להשלכות שלו עבור כל אחד מהשותפים מחד ועבור עתידו של המשרד כארגון מאידך.
