היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הנחה את ראש הממשלה (בפועל), אהוד אולמרט, להימנע ממינויו של ח"כ אביגדור ליברמן לכהונת השר לביטחון פנים. אולמרט, שאינו ידוע כצייתן גדול, נענה להנחיה. ליברמן לא יוכל, אפוא, להתמנות לתפקיד, על-אף שמפלגתו – ישראל ביתנו, בראשה הוא עומד, זכתה ב- 11 מושבים בכנסת.
ליברמן הודיע עוד בתקופת הבחירות כי זה התפקיד שאותו תבקש לעצמה מפלגתו, כדי להילחם בפשיעה בישראל. ברי כי אותם מצביעים שבחרו בו, נתנו בו את אמונם וביקשו לשבצו בתפקיד זה. והנה, הנחיית מזוז שומטת את הקרקע. לא רק מתחת רגליו של ליברמן, אלא גם מתחת לרגלי הבוחרים. דעתם/עמדתם של מאות אלפי אזרחים שהלכו לקלפי, והצביעו עבור ישראל ביתנו, נדחית בגלל החלטה של התובע הבכיר, שהוא, בסופו של דבר, פקיד בכיר – יהא ישר ומוצלח ככל שיהא. ומזוז אדם ישר.
נזכור נא, כי ליברמן זכאי להנות מחזקת החפות, לא רק בשל זאת שהוא טרם הואשם, אלא במיוחד נוכח זאת שהוא אף טרם נקרא לחקירה בדבר המידע החדש, לכאורה, שהגיע לידיעת התביעה. הנה אנו רואים שוב: חזקת החפות – האמורה להוות אחת מזכויות היסוד של כל אזרח במדינה דמוקרטית – נדחקת הצידה כאשר מדובר במי שאינו נמנה עם יקירי מערכת המשפט בכלל והמשטרה בפרט.
הסיוע להנגבי, המחדל בפרשת אולמרט כאן המקום להזכיר כי גורמי אכיפת החוק בחרו לדלג, ובקלות, על מילוי חובתם מספר לא קטן של מקרים קודמים:
-
צחי הנגבי - המשיך לכהן כשר המשפטים, וגם לשבת כיושב-ראש הוועדה לבחירת שופטים, בתקופה שנחקר באזהרה בחשד לקבלת כספים במירמה ובתחבולה מעמותת דרך צלחה. ומי סייע לו בכך: היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, ו... נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, שהתייחס אליו כאל בן טיפוחיו. באותה תקופה היה הנגבי ממונה, מתוקף תפקידו, על ארבל ורובינשטיין – השניים שהיו אמורים להכריע בגורלו, ואף עשו זאת "בדרך צלחה". גורמי התביעה לא פעלו להדחתו. להיפך: הם השתמשו בו כבן ערובה. וכיצד הכריעו בעניינו, בסופו של דבר, יודעים רבים טובים.
-
אהוד אולמרט – היועמ"ש מזוז נמנע מפתיחת חקירה נגד אולמרט, למרות התחקיר שפרסמנו, החושף פרשה המצביעה על שוחד שקיבל אולמרט מחברת אלומות, בראשה עומד איש העסקים גיל מסטיי. המדובר במאות רבות של אלפי דולרים. אולמרט קיבל שוחד, ואף נתן שוחד לאחרים, ובהם למהנדס העיר ירושלים, אורי שטרית, כדי שיסדר עבורו בעיריית ירושלים את ההיתרים שיאפשרו הקמת פרויקט הבניה ברחוב כרמיה בירושלים. ושטרית סידר, ועוד איך. פרשת הבית בכרמיה בירושלים היא רק אחת מפרשות השחיתות בהן נגוע אולמרט. חשפנו כאן שורה של פרשות שחיתות בהן הוא מעורב, לרבות קבלת מתנות בהיקף כספי של מאות אלפי ש"ח לפחות (עטים נובעים, במתנה), רכישת תמונות מאשתו, ועוד. ומה עשה מזוז? מאומה. הוא לא טרח אפילו להורות למשטרה לבצע בדיקה.
אגב: מבקר המדינה הודיע רשמית כי הוא עורך בדיקה מקיפה בפרשת הבית בכרמיה, על-בסיס התחקיר שפרסמנו. שורה של אישים כבר תושאלו בפרשה. ככל הידוע לי, הממצאים מצביעים מפורשות על פרשת שוחד ברמת חומרה מדאיגה ביותר. המבקר יידרש לפרסום דוח מיוחד בנושא, וזה, סביר להניח, יטלטל מאוד את כסאו של אולמרט. נראה מה יעשה אחר-כך היועץ המשפטי לממשלה.
ובינתיים? אולמרט, האיש שקיבל שוחד בשנים 2005-2004 בהיקף כספי של מאות אלפי דולרים, הוא האיש הממנה, מתוקף תפקידו, את שר המשפטים ואת השר לביטחון פנים, וזאת בתקופה שמזוז נמנע, מצד אחד, מפתיחת חקירה פלילית נגד אולמרט, ומצד שני מונע מליברמן להתמנות לכהונת השר לביטחון פנים בשל חשד שטרם אומת.
-
שמעון פרס – בימים אלה שיגר מבקר המדינה אל פרס מכתב, ובו ניתנה לפרס הזדמנות נוספת ליתן הסברים משכנעים על אודות תרומות בסך 320 אלף דולר שקיבל משלושה אילי הון: חיים סבן, דניאל אברהמס וברוס רפפורט. גם כאן מדובר בפרשה מדאיגה, המלמדת כי פרס ממשיך לקבל כספים מאילי הון, תוך ציפצוף ארוך על גורמי האכיפה בישראל. ובעצם מדוע לא? מדוע שלא יצפצף? הרי ניסיון העבר מוכיח, כי פרס המשיך בשלו, וגורמי האכיפה המשיכו לגנוז תלונות ו/או תיקים נגדו - אם משום שנרתעו מעוצמתו הפוליטית, ואם משום שהתרשלו בתפקידם. ועכשיו נמנע מזוז מפתיחת חקירה נגד פרס ומטירפוד כניסתו לממשלה, על-אף המידע הידוע כבר ברבים.
כפי שכבר אמרנו:
סדום ועמורה. לא דמינו. הנה זה כאן.