לתוכנית ההתכנסות יש רוב מוצק. קדימה (29), העבודה (19), הגמלאים (7), מרצ (5), והערבים (11) - מכשירים את השרץ הזה, שיהיה ככל הנראה הצעד הדרמטי ביותר בתולדות המדינה. יכול להיות שהצעד הזה יהיה לא רק דרמטי אלא גם צעד מכריע.
מחמוד א-זהאר אמר שכל שטח שישראל תפנה ותלך ממנו, החמאס יענה לה "לכי לעזאזל!" אבל זה לא ישנה את עמדת החמאס לגבי כל פלשתין, השיבה של הפליטים וירושלים בירת פלשתין. החמאס מתנגדים לנסיגות חד-צדדיות ובאותה נשימה הם מתנגדים לכל הסכם, ולכן במקום לעמוד על נפשנו ולהילחם, אנחנו בורחים ומתכנסים עד שנגיע כולנו לכפר אז"ר ורק אז, אולי, נחליט לא לוותר על אף שעל מאדמות המושב.
תוכנית "ההתכנסות", ילדתה המופרעת של תוכנית "ההינתקות", הינה לא אחרת מאשר נִזְקוֹ של חיידק אלים המתרבה והולך בגוף המדינה, ומאיים להכריעה אפיים ארצה. אין שום הסבר הגיוני ליצר החורבן הפושֶׁה בתוכנו בתחפושת של פיתרון אפשרי. אנשים רציניים ורציונלים מאמינים בלב שלם שזהו הפיתרון האידיאלי, והיאוש עם התסכול משתלטים על כל חלקה.
אנחנו לא הולכים אל הלא נודע! ברור לכל מי שנותרה תכולה כלשהי בקדקדו שבדרך הזו לא תהיה לנו שום שליטה על ההתגלגלות במדרון המשופע עד להתרסקות המוחלטת. ובכל זאת, חכמים בני חכמים חדורי התלהבות רצים אל הדרך הזאת כמוכי אמוק! מה קרה לנו? אני מתחיל להאמין שלא יד אנוש בצרה הזאת אלא אצבע אלוהים. מפני חטאינו.
כמו האגדה על הרגע ההוא שלפני המוות, עוברים לנגד עינינו כמו בסרט נע כל מאורעות ומוראות מדינת-ישראל למן הפלא העולמי שהיינו, שלא היה בהיסטוריה כדוגמתו, ועד לתחושת המיאוס והקבס שמעוררת המילה "ישראל" בכל אתר ואתר. לא יכול להיות שיש לנו יד ורגל בתהליך המטורף הזה. זה לא אנחנו! זה משהו אחר, חזק מאיתנו!
אנחנו עַם חולֶה! אולי אפילו חולה חשו-מרפא וסופני. הגלוּת הארוכה מפגינה את אותותיה בלעגנות. נוטעת תחושה של גאולה שלא תיתכֵן וּמהתלת בנו. הלב נכמר, זה היה לנו כמעט בידיים! הֶעתיד נראה כל-כך וורוד, היו לנו תוכניות שהשמים היו הגבול... איזו נפילה!
בני דורי יכולים להתנחם, שהרי מרבית חיינו התקיימה במדינת-ישראל, מדינתו של העם היהודי. מה יהא על צאצאינו? לאלוהים הפיתרונים. ושוב, העם היהודי ייוותֵר עם ספריו, זיכרונותיו וניגוניו. ושוב נתלה את כינורותינו על ערבות ונשיר: איבדנו כל אשר יקר היה, ולא ישוב עוד לעולם.