ביום רביעי השבוע פירסם ארגון האו"ם, בדוח השנתי של הסוכנות לפשיעה וסמים, את דירוגן של המדינות המשמשות יעד מועדף ליבוא ויצוא בני אדם. הדוח מצביע על שלוש קטגוריות:
1. מדינות המוצא כמו סין, רוסיה, מולדובה, רומניה ואוקראינה, בהן מגייסים ארגוני הפשע הבינלאומיים בני אדם אומללים "שיורדים לשבור שבר" בארץ זרה כדי לשלוח קצת כסף הביתה לבני משפחתם חסרי הכול. בדיוק כמו שקרה לנו שהרעב והבצורת הביאו את אבותינו להגר למצריים כדי שיהיה מה לאכול והמנוולים האלו ניצלו את חוסר האונים שלנו והפכו אותנו לעבדים שלהם. מנוולים? ומה אנחנו?
2. מדינות המעבר, דרכן מוברחים קורבנות הסחר כמו אלבניה, פולין, איטליה, ותאילנד.
3.בקטגוריה השלישית של ארצות היעד נמצאת מדינתנו הקטנטונת, ישראל לא לבד במקום הראשון והמביש, לצידה גם טורקיה, גרמניה, איטליה, יוון וארצות הברית.
אז איך הגענו למצב הזה? מי נרדם בשמירה? לא נעים להגיד "אמרנו לכם", אבל שוב נתפסה צמרת המשטרה עם המכנסיים למטה. המשטרה טוענת כי ארגוני השטח שלנו "מבלפים" וכי בפועל אין כמעט בכלל קורבנות סחר בישראל. גם ראש השב"כ, יובל דיסקין, שקיבל פניות רבות מעצו"ם המטה למאבק בסחר בנשים (
www.tfht.org) כדי שיכיר במאבק כחלק מהאג'נדה הביטחונית חברתית, סירב בתוקף לעשות כך בטענה כי הברחת קורבנות סחר דרך הגבול עם מצריים אינה בעיה של השב"כ.
גם יו"ר ועדת החוץ והביטחון היוצא, יובל שטייניץ, ראוי לציין, נכשל לאור סירובו העקרוני לחתום על האמנה למאבק בסחר בנשים וסירובו להעלות את הנושא של הברחות דרך גבול מצריים לדיון בוועדה הגברית שלו. חס וחלילה שלא יגידו על הביטחוניסט, המומחה הגדול החדש ליחסי ישראל מצריים, שיובל שטייניץ עוסק בנושאים נשיים.
כולנו יכולים לקוות כי הפעם באמת יקרה שינוי דרמטי במאבק למיגור הסחר בבני אדם מישראל, לאור התחייבותם בכתב של ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט, ושר הביטחון, עמיר פרץ, לפעול לאלתר בעניין. מבחנו הראשון של מר אולמרט יהיה כבר בפגישתו הקרובה עם נשיא מצריים, חוסני מובארק. עליו להציע שיתוף פעולה על בסיס הומניטארי, בסיוע הכוחות האמריקניים המוצבים בחצי האי סיני, לחסל אחת ולתמיד את נתיבי ההברחות של קורבנות סחר.
