"השופט ברק יפעל נגד הקמת בית משפט לחוקה", בישר העיתונאי יובל יועז, בידיעה בעיתון "הארץ" ביום 24.4.06. "בכוונת ברק להבהיר לאולמרט כי עליו לדבוק בגישתו של אריאל שרון, שמנע את קידומן של הצעות חוק להקמת בית משפט לחוקה".
בהמשך הידיעה, צוטטו דברים שאמר נשיא בית המשפט העליון בפורום סגור לפני שופטים. לדבריו, סיכל את הרעיון ע"י מאמץ מרוכז שעשה מול שרי המשפטים וראשי הממשלה לדורותיהם. ברק המשיך ופירט את מגעיו עם כל ראשי הממשלה בעשור האחרון, ואת יחסיו "המצויינים" עימם, ואף צוטט כמי שאמר: "שרון הבטיח להפיל כל הצעת חוק להקמת בימ"ש לחוקה, ואחת הדאגות עכשיו היא מה תהיה עמדת הממשלה בנוגע לרעיון".
לא חלפו 24 שעות והעיתונאי יובל יועז בישר בידיעה נוספת, כי הלחצים נשאו כפי הנראה פרי, וכי במו"מ על קווי היסוד, סוכם כי לא יוקם בימ"ש לחוקה, וכי לא יחול כל שינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים...
דברי הנשיא מגלים מעורבות פוליטית עמוקה שלא ידענו כמותה בשנים עברו, המהווה ערעור סדרי משטר אלמנטריים, כמו עקרון הפרדת הרשויות. דבר זה צריך להדאיג כל אזרח במדינה, גם מי שאיננו מתלהב בהקמת בימ"ש לחוקה, כמו הח"מ.
נושא הקמת בימ"ש לחוקה, כמו גם השינויים המתבקשים במבנה הוועדה למינוי שופטים, הינם נושאים השנויים במחלוקת פוליטית עמוקה. איש מנשיאי ביהמ"ש העליון בעבר לא פנה מעולם בבקשה פוליטית כזו לראשי הממשלה.
הדבר חמור שבעתיים בשל העובדה כי מדובר בפעילות פוליטית שאיננה גלויה כלל, וספק אם הדברים היו נחשפים אלולי בחר הנשיא עצמו לדבר עליה, אחרי שנים של פעילות כזו.
כל מי שעיניו בראשו יודע כי הממשלה והעומד בראשה נזקקים בקביעות ובאופן שיגרתי לשירותי מערכת המשפט ולהחלטות בג"צ. טרם שכחנו גם כי שלושת ראשי הממשלה האחרונים היו מעורבים בחקירות פליליות במהלך כהונתם, ונזקקו באופן אישי לשירותיה של מערכת המשפט ונשיאה. אשר על כן, פניה בבקשה פוליטית מובהקת אל רה"מ המכהן לצד נשיא ביהמ"ש העליון בנסיבות שכאלה, מעמידה את שניהם, בכל הכבוד הראוי, בניגוד אינטרסים חמור ויסודי. בנסיבות שכאלה, כיצד ניתן לצפות שראש הממשלה יוכל לסרב לבקשה כלשהי של הנשיא ברק?
במהלך כהונתו כרה"מ נזקק אריאל שרון לשירותי מערכת המשפט בשל חקירות פליליות בפרשת "האי היוני", בפרשת סיריל קרן, בתביעת הדיבה האזרחית שלו כנגד "הארץ", בהכרעת בג"צ על החלטת היועמ"ש לסגור את תיק "האי היוני" ועוד.
גם אצל מי שתמך באופן עקרוני ברה"מ, מעוררת בחינה אוביקטיבית וקרה של האירועים הנ"ל דאגה עמוקה. כאשר נשיא ביהמ"ש העליון אומר בעצמו, כי שרון "הבטיח להפיל כל הצעת חוק להקמת בית משפט לחוקה", נשאלת השאלה מתי בדיוק הבטיח זאת שרון? באיזה מועדים? ובאיזה יחס זמנים להחלטות המשפטיות הנ"ל בהן היה תלוי גורלו הציבורי והפוליטי?
במשך שנים ארוכות השמיעו מבקרים שונים ביקורת על נטייתו של הנשיא לגלוש בפעילותו הציבורית והמנהלית לתחום הפוליטי, אולם במקרה זה דומה כי מדובר בשבירת כל נורמה מקובלת.
אולי כחלק מאותה פעילות פוליטית, נמסר בהמשך הידיעה על המו"מ הקואליציוני, כי נציגות הקואליציה בוועדה למינוי שופטים, תמסר לח"כ מ"העבודה". שמא יוחזר ביגה שוחט לוועדה, אחרי שנתן את ה"שירותים הטובים", רחמנא ליצלן, בסיכול מינויה של פרופ' גביזון, ואף השהה, לבקשת הנשיא ברק, את התפטרותו מהכנסת עד לבחירות...
הנשיא, כמובן, רשאי להתנגד לבימ"ש לחוקה, ולשינוי כלשהו במבנה ועדת המינויים. הוא רשאי להביע עמדתו על כך בהרצאות, בימי עיון, בכתיבה, אך אין הוא רשאי לפעול באופן פוליטי אצל ראשי הממשלה והדבר מהווה תקדים הרסני ומסוכן.
את מגעיו עם המערכת הפוליטית על הנשיא לקיים עם שר המשפטים, כפי שהיה מקובל מאז הקמת המדינה ותו לא. מוטב כי עקרונות בסיסיים אלה ישמרו בחודשים שנותרו לנשיא עד לסיום כהונתו.
