אומנם בקרב על המנהיגות במרכז העבודה לא נשפך חלילה דם, אך תבונתו ויוקרתו של עמיר פרץ ספגו מכה אנושה. ממש קשה להבין, בלשון המעטה, איך אדם המיועד להתייצב בראש פירמידת הביטחון של ישראל, לועג בעזות מצח לאלופי צה"ל ולרמטכ"ל שהוא אמור לעבוד עימם בקדנציה הקרובה מתוך הבנה ושיתוף פעולה מלאים.
הוא האיש שתפקידו לעשות כמיטב יכולתו כדי שהטובים שבהם ימשיכו לשרת בצה"ל ויתרמו כמיטב יכולתם לביטחון ישראל. הוא האיש שתפקידו לעשות את הכול כדי לחזק את יוקרתם ולהגביר את המוטיבציה שלהם ושל פיקודיהם.
עמיר פרץ, לא בלבד שהוריד את ערכו של משרד הביטחון והפך אותו לאתנן פוליטי בהפקירו את ציפור נפשו - האג'נדה החברתית, הוא הוסיף חטא על פשע בכך שפגע בכבודם של עמיתיו במפלגה אלופי צה"ל במיל. ובאותם מפקדים בכירים המשרתים עדיין בצבא.
כעבור זמן קצר, הבין פרץ בעצמו, או שמא יועציו הבהירו לו, כי הגדיש את הסאה כשהעליב את "הגנרלים והאדמירלים" ומיהר להתנצל, אבוי לאותה התנצלות שהיתה כה נלעגת, ומוטב שלא היתה נשמעת כלל.
והאיש הזה בעל התבונה המפוקפקת, או במקרה הטוב בעל חוש ההומור הנלעג, הממשיך לתפקד בסגנון ראש ועד עובדים, עומד להיות בין המכריעים בנושאים של חיים ומוות, שלנו ושל ילדינו.
זאת ועוד, זכורים לנו היטב קיתונות הלעג שהיו מנת חלקם של חברי מרכז הליכוד כשהצביעו, רחמנא ליצלן, בעד קיום משאל עם בנושא ההינתקות. התקשורת המגויסת יצאה ממש מגדרה כדי לשכנע את הציבור הנבער כי הצבעתם של 3,000 חברי מרכז הליכוד אינה מחייבת לקיים משאל עם, ובכך סיפקו אליבי לאריאל שרון להשליך את תוצאות ההצבעה לסל האשפה.
מעניין, שאותה תקשורת ממלאת היום פיה מים, כאשר 1,300 חברי מרכז העבודה מחליטים ברוב זעום שיש להעניק תיקי שרים רק לאלה שיו"ר מפלגתם חפץ ביקרם: אכן יש חברי מרכז בלתי ראויים, ויש כאלה שהם כשרים למהדרין...
