אחי השמאלני,
מבחינת היכולת שלו להזיק, יגאל עמיר הוא "סוס מת". ולמרות זאת, האם אתה מעלה על דעתך חברי כנסת מהימין, שהיו מבקרים אותו מדי פעם בכלאו? או רחמנא ליצלן, מעודדים את בני משפחתו (אלה שלא חטאו)? ואם היו, מה היתה תחושתך כלפי אותם ח"כים?
על-פי האמנה של החמאס, גורלה של מדינת ישראל להיכחד. לעומת יגאל עמיר, על הנהגת החמאס, אי אפשר לומר שהיא "סוס מת". להיפך: מדובר בארגון טרור פנאטי שצובר כוח, וששם לו למטרה לממש את הכתוב באמנה. דהיינו, חיסול מדינתי, שהיא לא במקרה גם מדינתך. אני משוכנע שעד כאן, אין בינינו מחלוקת.
אחי יהושע, מה דעתך על חברי כנסת שנפגשים מדי פעם עם הנהגת ארגון הטרור הזה? גם אתה שמעת, שביום הפיגוע בתחנה המרכזית, בעוד אנחנו סופרים את מתינו, יצאה משלחת של ח"כים ערבים לבקר את מנהיגי החמאס המתגוררים במזרח ירושלים.
האם המפגש הזה אין בו די כדי שהאסימון שלך ירד? האם לא ברור לך שזה "הם ואנחנו"? "הם", הכוונה ההנהגה של הציבור הערבי בישראל, ו"אנחנו", הכוונה: אתה ואני, ו...ליברמן? בדבר אחד אני בטוח: מבחינתם, זה "הם או אנחנו".
ואם זה לא משכנע אותך שזה "הם ואנחנו", שים לב מה אמר ח"כ עזמי בשארה לעיתונאי אריה בנדר: "בזיכרון הקולקטיבי שלנו, יום העצמאות הוא יום הנכבה והקטסטרופה שבאה על העם הפלשתיני. יום העצמאות שלכם, הוא יום השכול והאבל שלנו" (nrg 1/5/06). וכדי שלא תחשוב שמר בשארה לבד בסיפור, מביא העיתונאי בנדר, ציטוט גם מפיו של ח"כ ג'אמל זחאלקה: "יום העצמאות בעיני הוא פצע פתוח ושותת דם שלא הגליד בגלל הנכבה. ביום הזה, אני אשתתף בעצרת זיכרון פלשתינית. אני לא רואה כל אפשרות לחגוג את היום הזה". נו, זה לא נראה לך "הם ואנחנו"?
ברור לי שלא ימצאו ח"כים מהימין שיהינו לבקר ולתמוך ביגאל עמיר, מחשש שביקורם יתפרש כתמיכה במעשהו (?). יעזו? יחשפו עצמם לנידוי והוקעה. האם יחסה של המנהיגות הערבית לטרוריסטים הכלואים בישראל, זהה?
שים לב מה אמר האזרח, שאתה נלחם על זכויותיו, השייח' סלאח ראאד ב"כנס תמיכה באסיר הפלשתיני": "בניגוד למה שישראל מנסה לטעון, האסירים הביטחוניים הכלואים בישראל אינם טרוריסטים" (nrg 27/4/06). באותו כנס הוא התחייב שהתנועה שהוא עומד בראשה (הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית), "תעשה כל שביכולתה כדי להזדהות עם האסירים ולהביע את הערכתנו המלאה כלפיהם". סוף ציטוט. לא אסירים המוגדרים "פליליים" אחי יהושע, אלא אלה שניסו, ולא הצליחו, לרצוח אותך ואותי.
ולאלה בינינו שקליטתם איטית הוא מסביר: "אני קורא לציבור הערבי לשלוח כרטיסי ברכה לאסירים. זה דבר חשוב. זה מרומם את הנפש. ואין זה משנה, אם המכתב יהיה גלוי. אדרבא, על המכתב להיות מכתב אהבה והערכה, ושהמוסד הישראלי יראה אותו". נו, אולי זה יוריד לך את האסימון?
בשבוע שעבר (25.4.06), נפגשו בקטר שר החוץ הפלשתיני מחמוד א-זהאר ("סופה של ישראל להיעלם"!) וח"כ עזמי בשארה לדיון בנושא (אני קורא מ- nrg): "האחדות הלאומית הפלשתינית, והדרכים להסיר את המצור הישראלי והאמריקני מעל הרשות הפלשתינית". נו, זה לא הם ואנחנו?
אני משוכנע שגם אתה שמעת את הרמטכ"ל דן חלוץ אומר: "אלה החפצים בהכחדתנו, לא פסו מן העולם" (ערב יום הזיכרון / 1.5.06). מחמוד א-זהאר אם שכחת, הוא האיש שמפיץ ללא לאות את רעיון "פלשתין מהים עד הירדן". אז אני צריך לראות אותך, אחי יהושע, מנפנף מול עיני ב"מגילת העצמאות", ואומר לי שאין הבדל בין זכויותיו של ח"כ ערבי, לח"כ יהודי?
אני לא מאמין לך. אין לי ספק, שאם ממש אלחץ אותך, בסוף תודה שבכל זאת "יש הבדלים". אפילו שמאלני חביב ובלתי מזיק, כמו אייל גפן, התיישב מול המקלדת, ושפך את זעמו, בגין הפגישות האלה בין הח"כים הערבים למנהיגות החמאס.
מי שקרא את מאמרו (ב- nrg / 28.4.06), התרשם שהוא לא ממש מאמין לח"כ טאלב א-סנאע, שהסיבה לרצונו לבקר בכור האטומי בדימונה, היא אקולוגיה. האם אתה מר סובול, היית מאפשר את ביקורו של ח"כ א-סנאע בכור? אם תשובתך שלילית, אז יש לנו הוכחה שבכל זאת אם ממש לוחצים אותך, אתה מבחין בהבדלים.
אבל אם למרות מאבק הדמים בינינו לבין הפלשתינים, ולמרות המפגשים ביו הח"כים הערבים למנהיגי החמאס, אתה עדיין סבור שהזכויות של מתן וילנאי וטאלב א-סנאע לבקר בכור בדימונה- זהות, או אז אמליץ בפניך לראות רופא. אני לא זוכר את שם המחלה, אבל למדתי שלווייתנים שלוקים בה, שוחים מרצונם החופשי אל החוף, כדי לסיים את חייהם...