לפני כחודש הודיע מנכ"ל רשות המיסים כי הרשות נחושה בדעתה לסגור את העיוות ה"אנטי חברתי" הטמון בהטבה הסמויה למקבלי רכבי הליסינג.
עו"ד רו"ח רמי אריה הסביר בספרו
"הוצאות מוכרות", כי אין בהכרח יתרון למעביד, מבחינת ההוצאות המוכרות לצורכי מס לרכישת ציוד או רכב דווקא בשכר-מכר (ליסינג) על פני רכישתו כנכס במימון אשראי, תוך תביעת הוצאות פחת ותביעת הוצאות ריבית ששולמו על האשראי כהוצאה מוכרת. כלומר, החלטת הרשות אינה מתמקדת בהכרח ברכב בליסינג בלבד. אלא בשאלה של מתן רכב צמוד לעובד ומימון כל הוצאותיו של רכב זה על-ידי המעביד, למרות שהרכב משמש את העובד לשימוש פרטי או לכל היותר לנסיעות לעבודה ולחזרה.
עמדת הרשות היא שכל הוצאות הרכב הן למעשה תוספת שכר נטו לעובד ויש לגלמה באופן מלא לשכר העובד לצורך תשלום מס הכנסה וביטוח לאומי ולא רק את הסכום שבטבלאות שווי השימוש ברכב, שהוא נמוך בהרבה מהוצאות החזקת רכב ריאליות לחודש.
תופעת הליסינג צמחה בתקופת ה"בועה", כאשר נוצר צורך בהקמה מהירה של צי רכב והיתה נוחות ברכישה ארוכת הטווח בשיטת זו.
המהלך של רשות המיסים אינו נוגע לשיטות המימון של הרכב, כי אם למשמעות טובת ההנאה הצומחת לעובד מהרכב ה"צמוד", בין אם הוא בליסינג ובין אם הוא מרכישה.
היתה כאן הנאה דו-צדדית. ההטבה של רכב צמוד היתה נוחה למעסיקים, שכן הם נתנו לעובדים שרצו ביקרם הטבה של אלפי שקלים בחודש, מבלי שהטבה זו נחשבה לחלק מן השכר למטרות סוציאליות ומבלי שההטבה הזו תמוסה בערכה הריאלי. העובד קיבל יותר נטו ללא תוספת עלות למעביד, שאף חסך מצידו את התשלום של חלק המעביד על שווי הרכב הריאלי לעובד.
בגיליון נטו+ האחרון (נטו 187, מרס 2006, בהוצאת "חשבים") עמד על כך עו"ד רו"ח רמי אריה, במאמרו שנשא את הכותרת
"לבטל לחלוטין את תקנות שווי הרכב הצמוד לעובדים". עו"ד רו"ח רמי אריה טען אז, כי עובד שמקבל רכב צמוד ממעבידו ומשתמש ברכב לצרכיו האישיים מן הראוי שישלם מס אמת על כל הוצאות הרכב בפועל, שיש למעביד, על בסיס חודשי. לדבריו, אין צורך בתקנות שיפרטו בטבלאות כל שהן את גובה ההוצאה - הידוע ממילא.
עובד שמקבל רכב בעיקר לצרכי טובת המעביד, כגון סוכן מכירות או טכנאי שירות, ישלם מס על שווי השימוש הפרטי ברכב לפי תקנות תאום הוצאות רכב רגילות - דהיינו, 9,900 ק"מ ראשונים בכל שנה ייוחסו לשימוש פרטי ורק חלק ההוצאה בפועל שייוחס לשימוש פרטי יחויב במס.
אם הרכב אינו משמש לצרכים פרטיים, כמו ברכבי מאגר החונים במפעל - אין לערוך שווי שימוש לעובד. אין גם מקום לעשות שווי רכב צמוד טבלאי לעובדים המשלמים בעצמם עבור ההוצאות המשתנות בשל השימוש ברכב או משלמים בעצמם חלק מעלות רכישת הרכב או
מהליסינג. הוראות אלו נכונות גם באופן רטרואקטיבי, שכן בית המשפט העליון כבר קבע את העקרונות הדוגלים במיסוי על בסיס שווי ריאלי כלכלי ולא על בסיס אומדן שאינו תואם את המציאות בפועל.
