הפעילות הנוכחית של צה"ל במוקטעה ברמאללה, היא חלק מאסטרטגיית-על של ראש הממשלה אריאל שרון: לחסל, בלחימה ממושכת, גם את הממסד הערפאתי וגם את הטרור הפלשתיני.
בניגוד לתפיסות שרווחו במערכת הביטחון בעבר, ששמו את הדגש על הכרעה מהירה נוסח "מבצע קדש" (בשנת 1956) ומלחמת ששת הימים (ב-1967), פיתח שרון אסטרטגיה של הכרעה ממושכת, המזינה יסודות חיוניים של קונצנזוס פנימי ובינלאומי.
שרון פיתח את תפיסת הלחימה הזאת בהיותו אלוף פיקוד הדרום, כשלחם במשך שנתיים בטרור בעזה - בשנים 1972-1970. הוא הכניס בה שיפורים אחרי שניצח בבחירות לראשות הממשלה, וגיבש אותה סופית אחרי הפיגוע של האחד-עשר בספטמבר 2001 בארה"ב, והפיכת ישראל וארה"ב לשותפות אסטרטגיות למלחמה בטרור הבינלאומי היונק את מקורותיו מן האיסלאם הפונדמנטליסטי בכלל ומן הפלשתינים בפרט.
שרון אינו נוקט מהלך הכרעה מהיר, משום שניסיונו הוכיח שמהלך כזה לא יזכה לקונצנזוס בדעת הקהל בישראל ובדעת הקהל בעולם. הלקח העיקרי של שרון ממלחמת לבנון ב-1982 הוא, שללא קונצנזוס, קשה מאוד לנהל מלחמה, ולא ניתן להפיק תועלת ממנה אף אם יושג ניצחון צבאי כפי שהיה ב-1982.
לפיכך, שרון מנהל נגד גורמי הטרור היום מלחמה ממושכת. הטקטיקה שלה מבוססת על פיגועים דרמטיים של הפלשתינים - כמו הפיגוע במלון פארק שהוביל למבצע "חומת מגן", והפיגוע האחרון באוטובוס בתל אביב היום, שהוביל למבצע "עניין של זמן".
מנקודת מבט זו, הפיגועים משמשים מלכודות ששרון "טומן" לפלשתינים, ולכן הם מנוקדת מבטם פועלים כבומרנג נגדם: אם הפיגועים לא יבוצעו, הרי שהדבר מציין ניצחון של שרון ותבוסה לטרור, וזה יחזק את מעמדו שרון בישראל ובעולם לקראת המשא-והמתן המדיני על הבעיה הפלשתינית; ואם הפיגועים כן יבוצעו, הדבר ייתן יד חופשית לשרון לבצע פעולות מוגבלות, מדויקות מאוד ובעצימות בינונית.
ישראל משלמת מחיר כבד במלחמה הזאת: הרוגים רבים יחסית ונזק כלכלי עצום. ערפאת ושאר הארגונים משלמים מחיר יקר יותר: בצד ההרוגים הרבים הרבה יותר, והנזק שהביא להרס כלכלי, הם מאבדים את הלגיטימציה של עצם קיומם. לגיטימציה זאת שהם קיבלו מיצחק רבין - בעזרתם של שמעון פרס ויוסי ביילין בהסכמי אוסלו, הולכת ונעלמת בעיני הפלשתינים הסובלים מן המלחמה, בעיני רוב הישראלים, ובעיני דעת הקהל בעולם ובעיקר בארצות הברית. דעת הקהל היום מגיעה למסקנה, כי ההנהגה הפלשתינית הקיימת נגועה בטרוריזם ללא תקנה - וזה הישג אסטרטגי ראשון במעלה של אריאל שרון.
