מילון אבן שושן מגדיר "בעתה" כ"פחד פתאום", "בהלה" ו"חרדה". כולנו מכירים היטיב את תחושת הבעתה בצמתים שונים במהלך החיים אם במהלך השירות הצבאי בשטחים בתקופת האינתיפאדה או סתם בישיבה עם חברים בבית קפה בשבוע האחרון לפני הטיסה בכיוון אחד לטורונטו.
הבעתה איננה רק מושג. היא ישות הקופצת אל חיינו בהפתעה תוך שאנו מנסים לנפנפה כזבוב טורדני. כדי לברר את משמעותה האמיתית כדאי להתבונן פנימה אל חיי זוגיות המבוססים על שותפות, אהבת אמת, הקרבה הדדית, תחושת קנאה קבועה לבן הזוג וסובלנות אין קץ, עד כדי כך שאת מוכנה להשלים עם העובדה שברגעים האינטימיים ביותר איתך הוא חולם על מישהי אחרת, צעירה ממך, מושלמת ובקיצור מישהי שאת לא תהיי לעולם. הבעתה מופיעה כאשר אז ממש, ברגע ההוא, הבעל מפר את החוזה הבלתי כתוב ביניכם בדבר שמירת הדיסקרטיות המלאה ומעז להגות את שמה ולחזור עליו בהטעמה מיוחדת כאילו היא היא שנוכחת, כאילו את לא היית אלא לינק אינטרנטי הפותח חלון אחר.
ליבי, ליבי לנשים אשר גורלן זימן להן בעלים, אשר לבד מתכונת נחירה חזקה במיוחד המכריזה על נוכחותם בטריטוריה השכונתית, ניחנו גם בכושר ביטוי יוצא דופן גם בשנתם. אלה הנשים לא ידעו שינה לעולם. מנעירה אחת לנשימה כבדה אחרת הן ממתינות לשמוע את מוצא פיו, לפענח את המילים, ההברות והנהמות הבלתי סדירות. כמו שרלוק הולמס הן מתחילות לפשפש בנבכי תיקי חקירות קודמים (חלקם נסגרו רק בגלל חוסר ראיות מספק) וגם קצת בפלאפון ובתיקים באשר לדמות הנעלמה (פקידה מהעבודה, ידידת נעורים ותמיד תמיד החשד נופל על החברה הכי טובה) שמעזה להטריד את הבעל מתחת לאף של אשתו לה נשבע אמונים לנצח נצחים.
ויש עוד בעתות קטנות וגדולות שמזמנות עיתות החיים. ללדת לאחר שמונה עשרה שעות של צירים, ושתי זריקות אפידוראל לעמוד השדרה כשזיכרון גלי הכאב עוד מהדהד בראשך כהלמות דופק העובר ואחר כך לשמוע את משפחת בן זוגך חותמת בסיפוק "רואים שהיא משלנו, כמה שהיא דומה לאבא". או למשל לבקר חברים בבית החדש שקנו בתורנהיל וודס, לחלוץ את הנעליים בכניסה כמו במסגד המקומי בריצ'מוד היל הסמוכה, ליהנות מהרכות המלטפת של השטיחים החדשים ואז לגלות שיוסי בן החמש, ילד שלך מוצלח ואסרטיבי, בחר להביע את דעתו על האוכל של המארחים דווקא בחדר המשחקים במהלך משחק של רופא ואחות עם בת השכנים.
ואולי הבעתה הגדולה ביותר מתרחשת בחודשי הקיץ. מסתבר שזו עובדה סטטיסטית. חודשים חיכית לו, בנית תוכניות מה תעשי איתו, ראית אותו מעבר לפינה, מתקרב, מחכה לך בקוצר רוח, קורא לך. "סוף שבוע" באוגוסט במקסיקו האקזוטית. מי שלא חוותה פתיחת צ'אקרות בקאנקון לא תדע לעולם עונג שאיפת סיגריה בחצות וחיוך של אור ראשון.
דווקא אז בפסגת הזוגיות, האמת העירומה נחשפת. מה שטרחת להסתיר ולטאטא מתחת לחשיכה בבית, הופך להיות רכוש של רשות הרבים באור יום. מפלי השומן של הבעל, הגולשים ועולים בקצב נשימותיו של גריזלי לפני תרדמת החורף, הופכים את הרומנטיקה לבעתה אמיתית ובוודאי בהשוואה לחלופות של הצעירים לנצח מסביב, שבגדי הים שלהם שאינם גדולים מביקיני של נערה מתפתחת, אינם מצליחים להסתיר את מחשבותיהם לגביך. בעלך נדמה לך יותר מאי פעם ליונק ימי הנמצא במצוקה, ואת מפליגה בדמיונך ורואה עצמך משתזפת בחוף הים הסמוך ומייחלת שפעילי גרינפיס יגיעו גם הפעם וידחפו אותו בחזרה לים. כך שוקעת לה הרומנטיקה בגיל לאחר המחצית הראשונה של החיים. ואני כבר סובלת מתסמונת קדם חופשה, יממה לפני הנסיעה מחר איתו ועם הילדים...
