חוק החינוך החרדי יוציא את החינוך החרדי ממסגרת חוק חינוך חובה, וממסגרת משרד החינוך בכלל, ובמילים אחרות, בכל היבט ציבורי תצא מערכת החינוך החרדי מהמושג חינוך בכלל, ותהפוך לפעילות שבינה ובין חינוך במובנו הציבורי אין כל קשר, שנאמר, הכופר בעיקר מוציא עצמו מן הכלל.
נוסף על כך חוק כזה, אם ייחקק, יהווה הפליה בוטה של כל התלמידים במערכת החינוך הממלכתית שתקציבם אינו מובטח בחוק, וגם תכניו נתונים להשפעות כל שר חינוך ודעותיו.
מטרות החינוך הממלכתי (מאנציקלופדית ויקיפדיה): בשנת 2000 עבר החוק שינוי בתחומים העוסקים במטרות החינוך הממלכתי בישראל. מטרות החוק, לאחר תיקון זה, מפורטות בסעיף 2 לחוק, שזו לשונו:
מטרות החינוך הממלכתי הן:
(1) לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו;
(2) להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים;
(3) ללמד את תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל;
(4) ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה, ולחנך לכבדם;
(5) לפתח את אישיות הילד והילדה, את יצירתיותם ואת כישרונותיהם השונים, למיצוי מלוא יכולתם כבני אדם החיים חיים של איכות ושל משמעות;
(6) לבסס את ידיעותיהם של הילד והילדה בתחומי הדעת והמדע השונים, ביצירה האנושית לסוגיה ולדורותיה, ובמיומנויות היסוד שיידרשו להם בחייהם כבני אדם בוגרים בחברה חופשית, ולעודד פעילות גופנית ותרבות פנאי;
(7) לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויוזמה, ולפתח מודעות וערנות לתמורות ולחידושים;
(8) להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על-פי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו;
(9) לטפח מעורבות בחיי החברה הישראלית, נכונות לקבל תפקידים ולמלאם מתוך מסירות ואחריות, רצון לעזרה הדדית, תרומה לקהילה, התנדבות וחתירה לצדק חברתי במדינת ישראל;
(10) לפתח יחס של כבוד ואחריות לסביבה הטבעית וזיקה לארץ, לנופיה, לחי ולצומח;
(11) להכיר את השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של האוכלוסיה הערבית ושל קבוצות אוכלוסיה אחרות במדינת ישראל, ולהכיר בזכויות השוות של כל אזרחי ישראל.
החינוך החרדי אינו מקיים את סעיפים (1) (2) (6) (7) (8) (9) (11), כלומר 7 מתוך 11 המטרות של מערכת החינוך אינן מתקיימות בחינוך זה. בראייה ממלכתית פרוש הדבר כי אין זו כלל מערכת חינוך.
מעבר לכך, אין למשרד החינוך כל השפעה על מערכת חינוך זו, וגם את המעט שהוגדר, תוכנית הליבה, בא חוק זה לבטל, שהרי בהעדר השוט התקציבי אין כל יכולת אכיפה. משרד החינוך הוא הגוף המופקד על נושא חינוך במדינה. ניתוק מוחלט בין משרד החינוך לבין מערכת החינוך החרדית משמעותו כי בראייה ממלכתית אין זו מערכת חינוך כלל.
חוק החינוך החרדי, אם ייחקק, יהווה הפליה בוטה של כל התלמידים במערכת החינוך הממלכתית. כבר היום קיימת הפלייה לרעה של תלמידי מערכת החינוך הממלכתית באופן התקצוב. במערכת החינוך הממלכתית התקציב מוגדר לפי מספר התלמידים, כלומר תקציב לכל תלמיד. התקציב למערכות החינוך החרדיות מוגדר לכל כיתה, ומכיוון שהכיתות שם קטנות באופן משמעותי, הרי התקציב לכל תלמיד גדול משמעותית מהתקציב לתלמיד בחינוך הממלכתי. ואם למישהו יש ספק באמור, רק שיסתכל באיזו עוצמה נלחמים הח"כים החרדיים נגד השוואת שיטת התקצוב, והם יודעים למה.
עתה באים לעגן הפליה זו בחוק. כך יאבד משרד החינוך את שאריות ההשפעה על מערכת החינוך החרדי, השפעה שלא מומשה למעשה. הרי אפילו תוכנית הליבה לא מומשה, והכרזת משרד החינוך מהיום, כי תוכנית הליבה מיושמת בכלל החינוך החרדי, צריכה לעמוד למבחן שיראה מה תכולתה של התוכנית מעבר לכותרות, ומי מפקח על מימושה.
נשאלת השאלה, אם תוכנית הליבה מתקיימת, וזו ההתניה היחידה לתקציב, מדוע נדרשת חקיקה שתוציא את שאריות השליטה והאחריות על תקציב מערכת החינוך החרדי מידי משרד החינוך?
ההכרזה האו"ם לכל באי העולם בדבר זכויות האדם, סעיף ז:
"הכול שווים לפני החוק וזכאים ללא אפליה להגנה שווה של החוק. הכול זכאים להגנה שווה מפני כל אפליה המפרה את מצוות ההכרזה הזאת ומפני כל הסתה לאפליה כזו".
אין במדינת ישראל כל חוק, שלא לדבר על חוק יסוד, המיישם סעיף זה, המגדיר שוויון של בני האדם. הזכות לשוויון הינה זכות טבעית במדינה ליברלית. חוק החינוך החרדי, אם ייחקק, יהיה מסמר נוסף בארונה של הדמוקרטיה במדינת ישראל, דמוקרטיה שאותה כינה כבוד נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, דמוקרטיה נכה.
