הגב' ציפי ליבני מינתה את אהרון אברמוביץ' למנכ"ל משרדה והתקשרות מדווחת מדוע: "שרת החוץ אמורה להוביל את מהלך ההתכנסות. לכן היא מעוניינת שאברמוביץ', שהיה שותף בכיר לתכנון ההינתקות, יכין את התשתית המדינית לנסיגה הבאה".
אינני מכיר בהיסטוריה אשה שניהלה מסע של גירוש המוני מאז איזבלה מלכת ספרד שגרשה את יהודי ספרד, כרבע מיליון במספר, כמות דומה למתנחלי יש"ע. על כן, אולי צריך לקרוא לאשה הקרה והאכזרית הזאת - איזבלה השנייה.
אשה אחרת, הגב' יולי תמיר, תהיה שרת החינוך בממשלת הגירוש. ומה היתה הודעתה הראשונה בתפקידה החדש? היא תכניס את "ההתכנסות" לתוכנית הלימודים, ובית הספר יהפוך לחממה של שלום עכשיו, שתפיץ רעל אנטי-ציוני ואנטי-אנושי, רעל פוליטי שאין פוליטי ממנו. ישראל תתקדם צעד ענק לקראת דיקטטורה אידיאולוגית מן הדגם הפאשיסטי או הבולשביקי. אני בעצמי, שגדלתי בגרמניה והייתי יהודי יחיד בכיתתי, נאלצתי להשתתף בשיעורי "תורת הגזע", שסימנו אותי כשייך לגזע נבזי ונחות.
כך ייאלצו ילדי המתנחלים ללמוד בבית ספרם את דבר עקירתם וגירושם, ולמה זה מגיע להם? זה הזמן לשאול, מדוע ולשם מה הולכים אולמרט וממשלתו החדשה לעשות מעשים מטורפים כאלה?
לא - בעבור "שטחים מורת שלום", סיסמה שיצאה מן השימוש אפילו בשמאל הקיצוני. גם לא - בעבור "שקט" בלבד, ויעידו על כך שריקות הקסאמים.
ולא - מפני שצבאנו הועמד בפני בעייה בלתי פתירה. להיפך, הרמטכ"ל הקודם, אדם חושב עצמאית ולא רובוט מתלהם מופעל-שלטון, הזהיר מפני הנסיגה והתנגד לה.
לא - מפני ששהיית צה"ל ביו"ש עולה ביותר מדי דם או דמים. דווקא הצבא הוא שדרש להישאר בצפון השומרון גם אחרי הרס היישובים שם. גם לא - בגלל לחץ אמריקני, כפי שראינו. ולא - מפני שהערבים דורשים זאת. להיפך, הם מתנגדים לתוכנית וההתכנסות לתוך גטו בא"י רק תגביר את הטרור.
לא - מפני שצרכי הכלכלה מחייבים זאת. נתניהו הוכיח שניתן להבריא את הכלכלה למרות הטרור וגם ללא שלום עם הערבים. גם לא - לשם השגת גבולות-קבע. כמעט 60 שנה אנחנו חיים ללא "גבולות-קבע", והתקדמנו לא רע. פתאום צץ הצעצוע החדש הזה, והתינוק המופרע אינו יכול בלעדיו. אינו אוכל, צורח עד לב השמים - רק גבולות-קבע תן לו, כי בלעדיהם חייו אינם חיים.
אבל גם גבולות-קבע לא יתן לו הגירוש. גבול-קבע הוא גבול מוכר - והערבים והאיחוד האירופי והאמריקנים כבר הודיעו לנו: אם תסוגו - אהלן וסהלן, אבל הכרה בקווים שתקבעו חד-צדדית אינה באה בחשבון. לשם כך אתם צריכים להביא פתק מן הפלשתינים...
ולמרות כל אלה, ללא כל סיבה הגיונית, סימן אולמרט, בנאום הצגת הממשלה בכנסת, את המתנחלים כאוייב העם. חבל ההצלה של מדינת ישראל, אמר, הוא "ההתכנסות", ובמילים אחרות: חבל התליה של המתנחלים הוא חבל ההצלה של מדינת ישראל. ועוד אמר, שהסכנה למדינה היהודית נשקפת שימו לב לא מן החמאס, ולא מאירן, כ"א מן המתנחלים המתערבבים עם הפלשתינים.
לא נותר הסבר אחר להכרזת המתנחלים כ"אויבי העם" החדשים, אלא השנאה. וכאן מתייצבים מול המתנחלים שני טיפוסים של שונאים, האיכפתניק והלא-איכפתניק. השונא האידיאולוגי הוותיק שרגילים לקרוא לו "שמאל", ושונא חדש, שהגיע ל"קדימה" בחלקו אפילו מן הימין, ובכ"ז מצא כזו הרמוניה, כזו שפה משותפת, כזו נעימות של "שבת אחים גם יחד" עם המחסלים הוותיקים, האידיאולוגיים, של ההתנחלות היהודית בנחלת האבות.
מה המשותף ביניהם? ומדוע חיסול המפעל הזה כל כך חשוב להם, ששמו אותו בראש יעדי הממשלה החדשה, והוא, החיסול, הינו בעצם המאפיין היחיד של מפלגתם, קדימה? אם תשאל אותם - קדימה לאן, לעבר איזה יעד, אידיאל, פרוגרמה? - לא תקבל תשובה אחרת זולת יעד אחד בלבד, שהפך למשאת-נפש: חיסול ההתנחלות היהודית. ואם תשאל - מדוע ולשם מה? לא תקבל תשובה הגיונית, כי אין כזאת.
חיפשתי אב-טיפוס של היריב החדש הזה, הבלתי אידיאולוגי, ומצאתיו בכתבה של שלום ירושלמי בשבועון "כל הזמן" של מעריב מ-12.4.2006, תחת הכותרת "מנוע טורבו", והכוונה היא ליורם טורבוביץ', ראש צוות המו"מ מטעם קדימה וראש סגל לשכת ראש הממשלה. האיש לא השתייך למפלגת קדימה, הוא בכלל לא היה בעסק. ראש הממשלה הציע לו ג'וב - והוא קיבל. שאלת ההתאמה הרעיונית-ערכית כנראה לא עלתה כלל.
שלום ירושלמי צייר ביד אמן פרופיל של טורבוביץ', ובלי משים הנפיק את תעודת הזהות של הישראלי החדש, ה"הומו קדימאיקוס".
"אולמרט, ראש הממשלה הנכנס... מצא את טורבוביץ' בלי שום קושי, הפרופיל הבסיסי של השניים דומה מאד... שניהם פרקליטים ממולחים, מחוברים לעשירי הארץ, עשו כסף גדול מייעוץ משפטי, חוזים וקומיסיונים גבוהים במיוחד... שניהם אוהבים את החיים הטובים, אולמרט חובב נסיעות לחו"ל, משחקי כדורגל יוקרתיים, בתי מלון מפוארים, עטים יקרים וסיגרים, טורבוביץ' הוא פריק של אופנועים יקרים (יש לו אופנוע ב-מ-וו חדיש), סוסי רכיבה ואוכל טוב. ... באחד מאתרי הרכילויות מצאתי רשימה של אנשים שהשתתפו במסיבת סילבסטר שעשה פעם הטייקון הפיננסי נוחי דנקנר. טורבוביץ' היה אחד המוזמנים, ונראה כי הרגיש בנוח בקרב אצולת הממון, הפוליטיקה והצמרת המשפטית. בין החוגגים היו איזי בורוביץ, צדיק בינו, צביקה בארינבוים, רון חולדאי, אלי יונס, רם כספי, דן מרידור, סמי סגול, אופיר פינס, פנינה רוזנבלום, יורם ראב"ד, ליאון רקנאטי, חיים רמון, רוני מילוא ואלפרד אקירוב... טורבוביץ' כמו תמיד שמר על ריחוק מהעניינים הפוליטיים. איש גם לא תפס אותו עד היום בהתבטאות פומבית בנושאי השעה, ובוודאי שלא בעניינים שנתונים במחלוקת (טורבוביץ' מגדיר את עצמו 'אדם א-פוליטי לחלוטין')... טורבוביץ' מצביע בכל פעם עבור מפלגה אחרת... אין לו דעות קדומות ולא דעות משיחיות. אם לוקחים את קו המרכז, אז הוא הרבה יותר שמאלה ממנו מאשר ימינה. אולי הוא לא תומך ביוזמת ז'נבה, אבל בטוח שהוא לא משוגע על התנחלויות". מה קיבלנו? אדם שאין לו פנים. וחוסר הזהות הזה הוא גם המאפיין של קדימה. לא איכפת להם כלום, חוץ מן החיים הטובים, הדולצ'ה וויטה. אך זאת עם תוספת קטנה - הם ידרסו ללא רחמים כל מי שיעמוד להם בדרכם אל החיים הטובים האלה.
מאיר שיטרית מצא לכך ביטוי קלאסי: הדבר היפה בקדימה, אמר, הוא שבתרמיל שלה אין ז'בוטינסקי ואין ברל כצנלסון. בתרמיל יש רק קדימה. הוא לא פרט - לאן.
לכאן שייכת גם ההתוודות החושפנית של אולמרט ברגע נדיר של גילוי לב, כאשר מצא את עצמו באוירה אינטימית בין ידידים, יהודים מן השמאל הקיצוני בניו-יורק:
"עייפנו מלהילחם. עייפנו מלהיות אמיצים. עייפנו מלנצח. עייפנו מלהביס את שונאינו".
לא עייפנו, מסתמא, מן החיים הטובים. אז מה קרה כאן, בעצם?
אדם כמו מופז, אדם כמו גדעון עזרא - מקצוענים, טכנוקרטים חסרי רקע אידיאולוגי, ערכי ורוחני, חסרי אוריינטציה רעיונית-פוליטית, סיימו שרות בצבא, במשטרה, בשב"כ וחיפשו מוקד כוח חלופי למוקדי הכוח שעזבו. הם לא מצאו כזה, אלא בפוליטיקה. אולם בפוליטיקה יש מפלגות, והמפלגות מתפלגות לפי כיווני מחשבה והשקפות עולם. הלכו ובחרו להם מפלגה - סתם באקראי, ואולי עפ"י מי שפנה אליהם ראשון, ואולי עשו "אן-דן-דינו".
כך או כך, הם לא חיפשו "בית אידיאולוגי", כפי שהתיימר מופז במכתבו אל חברי מרכז הליכוד "בית לא עוזבים" - יום לפני שעזב ועבר לקדימה - הם חיפשו סוס לרכוב עליו אל היעד של קריירה שנייה, פלוס כבוד וכיבודים, פלוס פרסום ופרסומת, פלוס משכורת נאה, בקיצור: יעד החיים הטובים. ואם ההגעה לכל אלה מחייבת אימוץ פרוגרמה אידיאולוגית - שיהיה! וכבר אמר הנרי הרביעי, הפרוטסטנט הצרפתי, שכתנאי לקבלת המלוכה נדרש להמיר את דתו לקתולית: "פריז שווה מיסה!".
וכאן בא שרון והביא ליאפים מכל המקצועות, לביורוקרטים חסרי הפרצוף, לביצועיסטים - בשורה גדולה: לא צריך יותר תחפושות רעיוניות, לא צריך מס שפתיים לאידיאולוגיות - קדימה לג'וב! קדימה לחיים הטובים!
אנחת הקלה עברה בכל רחבי ארץ היאפים לשמע הצהרת השחרור הזאת, הצהרת האמנציפציה מכבלי המחוייבות הערכית-רעיונית. סוף סוף הומצא פטנט לקבל את הדבש בלי העוקץ! זאב בוים ודליה איציק, בראון-חברון וחיים רמון, היכן נפגשו? במקום שאין בו ציונות סוציאליסטית ואין בו ציונות רוויזיוניסטית, לא דו-נס (נס אדום ונס כחול-לבן) ולא חד-נס, מקום ללא נס: קדימה!
קדימה מייצגת תרבות שלמה. האוריינטציה שלהם היא של חוץ לארץ - במדיניות, באופנה, במאכל, בדיבור, במחשבה, בבידור. ילדיהם נמצאים שם. הם עפר לרגלי חוג הסילון, שקועים עם ידועני הוליווד. בפסח הם בורחים מפה, משאירים את הילידים לאכול מן הרקיקים הברבריים. ובארץ פנימה הם השליטו על המדיניות ועל הפוליטיקה את הממון ואצולת הממון, ויצרו את הפערים הענקיים בין עניים לעשירים. הם אינם נמצאים בעצם בארץ. הם בכפר הגלובלי. הם בכל מקום, ולכן אינם בשום מקום.
ולכן, ארץ ומולדת ואדמה - זרים להם ושנואים עליהם. ובכלל, ארץ ישראל השלמה אינה טובה לעסקים. ואין זאת הארץ בלבד. מושגים כמו גאווה לאומית, גמול ונקם, כבוד או נצחון, זרים להם. התקשורת שלהם לועגת לציונות, לדת, למולדת. דרך-ארץ יש להם רק לכל מה שזר, למה שבא מן החוץ. ולכן התקשורת שלהם גם מכחישה ככל יכולתה את קיומה של האנטישמיות, מפני שאינה מתאימה לתמונת העולם שלהם.
תשאלו: נהנתנים ובליינים, ניחא. אבל מדוע שונאים? ריקים מרגשות לאומיים או חברתיים, אבל מניין האיבה והתוקפנות? מדוע לא "חייה ותן לחיות?" מדוע הם אינם נותנים למתנחלים לחיות?
את התשובה ניתן למצוא בתסמונת האנטישמיות. מה איכפת לגוי האנטישמי שהיהודי קצת יותר חרוץ ומתאמץ וקצת פחות שותה לשוכרה ואולי גם פחות אלים? איכפת לו. כי כל זמן שלידו, וליד אורח החיים שבחר בו, קיים דגם אחר, אבטיפוס שונה, הכל יכולים להשוות, הכל ימדדו אותך ואת אורח חייך - לידו, ליד אורח חייו, וההשוואה אינה תמיד מחמיאה.
מי שהתפרק מעול הציונות, ההגשמה, האמונה התמימה והמסירות למען משהו שמחוץ לאגו הפרטי, חייב לשים קץ למה שמסמל את כשלונו, את אפסותו ואת ריקנותו. בדורנו, בימינו ובארצנו - זה המתנחל בעל הכיפה הסרוגה. מצד אחד הוא ערכי יותר, ומן הצד השני הוא גם משתלב בחיי המעשה.
אולמרט וקצב חובשים כיפות שחורות. החרדים, בכלובים שבנו לעצמם, אינם מפריעים להם, כי אינם מתחרים בהם. אדם מודרני ועדכני, בן הציוויליזציה של המאה שלנו שהוא בו-זמנית גם נושא ערכים, חלוץ ומגשים, הוא אנטיתיזה לכל הווייתם, לכל מה שקדימה מייצגת, כתב-אישום מהלך. את תרבות-הנגד הזאת הם החליטו לשבור. ניסו ע"י ייבוש ההתיישבות, חשבו שהטרור הערבי יכריע אותם, עשו להם רצח אופי בתקשורת שלהם, ולאחר שכל אלה כשלו, לא נותרה ברירה אלא לעקור, להרוס ולגרש בכוח, בעזרת הצבא והמשטרה.
על זאת המלחמה. ולכן לא רק על בתיהם, ולא רק על ארץ ישראל ועל מדינת ישראל המתנחלים מגינים, כי אם גם על הציוויליזציה היהודית והציונית.
