מה ההבדל בין שר להר?
הר - ככל שמתקרבים אליו - נראה גדול יותר.
שר - ככל שמתקרבים אליו - נראה קטן יותר.
תמיד חשבתי שמי שיושב למעלה יודע יותר טוב מאיתנו להבחין בין טוב לרע, ולכל החלטה קטנה או גדולה נערך סיעור מוחות ובחינה מדוקדקת. חשבתי שהדרך הנבחרת היא הטובה והשקולה ביותר וכמובן "דברים שרואים משם לא רואים מכאן".
ממשלת ישראל, המציגה את נושאי התעסוקה בעיקר בפריפריה כאחד הנושאים החשובים ביותר על סדר יומה, ממשלה שהשקיעה כספים רבים בתוכנית ויסקונסין להקטנת האבטלה, ממשלה שהמליצה על הקמת קזינו ליצירת מקומות עבודה, ממשלה שנותנת מענקים נדיבים לאנשי הון לצורך הקמת מפעלים שיספקו פתרונות לכמה מאות מקומות עבודה - אותה ממשלה החליטה בישיבה מיום 2.10.05 לא לאפשר למשרד החקלאות לבצע תוכנית מחקר בענף האווזים, על-ידי המדען הראשי של משרד החקלאות שמטרתו לעמוד בדרישת בג"צ - שלא אסר על פיטום אווזים אלא דרש לבצע שיפורים בענף תוך התייחסות לנעשה באירופה. הצעת החוק הוכנה ע"י משרד המשפטים, באישור משרדי הממשלה.
לידיעת כל השרים הובאו בכתב ובעל פה נתונים על משמעות של דחיית הצעת החוק - יציאה לאבטלה של מאות משפחות בעיקר מהפריפריה, ירידה לטמיון של מאות מיליוני שקלים שהושקעו בציוד בתשתיות ובידע, אובדן שווקי יצוא ותביעות משפטיות על הפרת הסכמים. ייצור הכבד יעבור לשטחים ויהיה יבוא לארץ של כבד מצרפת והונגריה מאחר שאין איסור פיטום במערב אירופה. בצרפת, מדינה קצת מפגרת, המייצרת 22,000 טון לעומת 400 טון בישראל, החליט הפרלמנט שכבד אווז הוא נכס לאומי ושתנאי הפיטום בישראל הם המתקדמים בעולם ועוד ועוד נתונים.
מדוע ממשלה "אחראית" פעלה בניגוד לאינטרס הלאומי, בניגוד להמלצת משרדי הממשלה ובניגוד להחלטות על שמירת התעסוקה והצמיחה במשק והחליטה להיות "אור לגויים"?
התשובה לדעתי פשוטה - "פופוליזם" ציבורי לקראת הבחירות. האם באמת אריק שרון, אוהב בשר ידוע, החליט לרחם על האווזים ולהתעלל בחקלאים? האם השרים שטרית מופז ואיציק הפכו - "לחסידי אומות האווזים"? האם אופיר פינס או חיים רמון התבלבלו ולא הבינו שיש גם "צער בני אדם"? ושרת המשפטים ציפי לבני (בניגוד לעמדת משרדה) שהיא לדבריה "צמחונית" - התכוונה לכפות את "ערכיה" על כלל הציבור ולהפוך אותנו לצמחונים? האם השר גדעון עזרא התכוון שצרפת היא מדינה מפגרת, ואילו אנחנו אומה מתקדמת שכל בעיות הפרנסה שלה נפתרו ונשארה רק הדאגה לאווזים?
החקלאים קשי-היום הנלחמים לפרנסתם 24 שעות ביממה לא הצליחו להתמודד נגד "יפי הנפש" שנתמכו באנשי תקשורת ושחקנים שהמשפט "בזיעת אפך תאכל לחם" לא בדיוק מדבר אליהם, ואלו הצליחו ע"י הצגת נתונים חלקיים וחצאי אמיתות, הושבת "כתבנים" מקצועיים להצפת האינטרנט בנתונים, הצגת תמונות זוועה חלקן מבוימות והפעלת לוביסטים בשכר במסדרונות השלטון והכנסת, להפוך את החקלאים קשי-היום העסוקים בייצור לאנשים רעים מתעללים ותאבי בצע (אני מניח שלא כל יפי-הנפש הם צמחוניים!!!).
בתי משפט אמונים על יצירת "איזונים" בין אינטרסים שונים. נראה ש"האיזונים" העומדים לנגד עיני השרים הם המבחן של התדמית האישית בתקשורת לעומת צרכי המדינה.
בינינו - כמה חקלאים כבר יש בפריפריה? הרי בבנין אחד רב קומות בכניסה לת"א יש יותר משפחות מכמה מושבים בגליל או בנגב. וזה הרבה יותר מתקדם ופופולרי להיות "ירוק". ואת הפריפריה צריך לשמור לצרכי שמורות הטבע וצימרים כדי שיהיה לאנשי המרכז אפשרות לטייל בשבת.
ציפיתי מהשרים שלמרות הלחץ של הלוביסטים יגלו אחריות לאומית ולא יגרמו למדינה נזק של מאות מיליוני שקלים ופיטורי מאות עובדים יצרניים, הרי כל הנתונים היו לפניהם.
אז איך מנקים את המצפון? באותה ישיבה, רה"מ אריק שרון והשרים ציפי ליבני, יצחק הרצוג, שלום שמחון ואחרים אמרו במפורש שיש לפצות את העוסקים בענף על הנזק שנגרם להם (זו גם החלטת ועדת החינוך של הכנסת).
אז מי באמת מנהל את המדינה? השיקולים של השרים הם לעיתים כאמור "פופוליסטיים" וכאן נכנסים לתמונה פקידי האוצר ומשרד המשפטים ששומרים את אוצר המדינה מהחלטות לא "אחראיות" לטעמם (זוכרים את "יס מינסטר").
הממשלה כאמור החליטה "לפצות" את החקלאים, אבל בפרוטוקול שנרשם אחרי הישיבה נכתב "סיוע". מאחר שהחלטת הממשלה לסגירת ענף כלכלי מצליח שהממשלה עודדה במשך 50 שנה, היא פגיעה בחופש העיסוק וזכות הקנין והחלטה שלטונית המגדירה "פיצוי" מהווה תקדים "מסוכן" - ע"פ הפקידים, נכתב בפרוטוקול "סיוע" והכוונה כמובן לסיוע "נפשי", "מורלי", אבל "חס ושלום" לא פיצוי כספי לחקלאים שאיבדו את פרנסתם ורכושם באבחה אחת. ועדת המנכ"לים שנקבעה באותה ישיבת ממשלה עדיין לא הגישה המלצות (איחור של 5 חודשים).
מי שקובע את "הטון" בוועדה הם פקידי האוצר ומבחינתם פיצוי כספי לא בא בחשבון ולחקלאים הציעו "סיוע" לקבלת עבודה במלצרות באילת או אבטחה בקניונים (למרות שרוב החקלאים מבוגרים).
זכותה של מדינה לשנות את ערכיה ולשנות תפיסות חברתיות אבל אין למדינה זכות לא "ערכית" ולא "מצפונית" לפגוע באזרחים שומרי חוק ולמנוע מהם פיצוי מלא על השקעותיהם ועל אובדן פרנסתם בעקבות ההחלטה השלטונית.
עם כל הכבוד לפקידי האוצר, החלטה שלטונית לסגירת הענף תוך פגיעה בחופש העיסוק שנבעה מסיבות ערכיות ושינוי תפיסה חברתית אינה דומה (ע"פ טענתם) לסגירת מפעלים מזהמי סביבה או איסור מכירת נשק או טבק לילדים. במקרים אלו פגיעה בחופש העיסוק באה כדי למנוע נזק פיזי לאוכלוסיה, הן נזק מיידי והן נזק לדורות הבאים, ולראייה בצרפת (מדינה מפגרת כאמור) מפעלים מזהמי סביבה נסגרים, אבל מבחינה "ערכית" כבד האווז ע"פ החלטת הפרלמנט הוא נכס לאומי (ואיש לא יעז כמובן לפגוע בנכס לאומי).
אני קורא לממשלת ישראל החדשה להתעשת מיידית ולתפוש פיקוד. מאות משפחות כבר נזרקו לאבטלה ופשיטת רגל מיום: 15.4.06. על הממשלה לקבל אחריות להחלטה "הערכית" שלה ולהורות מיידית לפצות את החקלאים כדי שיוכלו לשלם את חובותיהם לבנקים ולספקים ולשקם את כבודם.
