דברים חשובים נאמרו בוועידה, דובר למשל, על החלשות מעמדם של ארגוני הנשים. שדולת הנשים המיליטנטית נקצצו מחלפותיה וכבר לא נשמעת בשטח כמו פעם, נעמ"ת עולה לכותרות כל פעם שאיזו מטפלת נטפלת לילד. ויצ"ו עדיין שומרת על מקומה, אך כולם מסכימים - יש שלושה תנאים להחזרת הארגונים הללו למרכז חיינו:
(א) להגדיל את היקף מעונות היום לאמהות עובדות.
(ב) לשים כמה מיליונים על קמפיין מטורף ונכון והוביל באמצעותו מאבק נשי ליום לימודים ארוך בבתי הספר שיאפשר לנו לפתח קריירה בתנאי אנוש.
(ג) והכי חשוב - על הארגונים להפסיק את הפארסה של מתן שעת יעוץ משפטי לנשים שצריכות עורך דין. יש להקים ומיד לשכות משפטיות המייצגות לכל אורך ההליך המשפטי את הנשים הזכאיות לכך, נשים רבות נעצרות מול שערי בית המשפט ולא יכולות לנהל מאבקים בענייני עבודה, אישות תביעות וכד' מפאת שכרן הנמוך.
מכאן ועד לקריאתה של אורה נמיר למרד נשים היתה הדרך קצרה, מישהי בקהל אמרה: "למה מרד צרכנים? נכריז על מרד סקס, שאף אחת לא תיתן לבעלה עד שיעבירו את החוק." תת-אלוף מירי רגב הציעה את יום 9 ביוני כיום התחלת המהפכה, כשכל הגברים ברחבי העולם ישבו צמודים לשידורי המונדיאל, אז יהיה השטח פנוי לכיבוש, אשת צבא או לא? גם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד לחמן-מסר, היתה נחרצת בעניין נקודת השבירה: "אם הגברים ימשיכו לשמור על תקרת הזכוכית אנו נפוצץ אותה בכוח."
