כאדם שאוהב את השפה העברית, אני מעריץ את יוסי שריד. לטעמי, אין בסביבתנו אדם עם יכולת התנסחות יותר טובה ממנו. כשהוא נואם, זה תאווה לאוזניים. אינטליגנטי, רהוט ומושחז. אף אחד מהפוליטיקאים, לא היה רוצה להיות ב"מרכז הצלב" של החיצים שלשונו משגרת, מפני שאין מדויק ממנו. ואם דיבורו רהוט ומדויק, הרי על כתיבתו, ניתן לומר שהיא מדויקת יותר.
(גילוי נאות: בעברי הרחוק, ביקשתי ממנו עזרה. והוא, למרות שידע שאני פטריוט שאוהב יהודים, התאמץ בשבילי. ועל כך, אני מוקיר לו תודה נצחית. פרק מיוחד מוקדש לו בספרי, המתהווה בימים אלה).
אבל גם יוסי שריד הוא בנאדם, ואפילו יש לו מגרעות. ראשית - אגו. הוא מאלה הבטוחים, שבמחיצתו, אפילו לאלוהים, יש סיבה אובייקטיבית לחוש רגשי נחיתות. והמגרעת השנייה (על פי דעתי המאוד סובייקטיבית), הוא מצליף בנו, מפני שאינו מבין את הניואנסים של הסכסוך היהודי-פלשתיני. והמגרעת השלישית: לעיתים, הוא משגר את מסריו על "טילי שקר" המכוילים ישירות, לתודעתם של אלה שהספק מכרסם בהם.
המגרעת השלישית היא הסיבה לשורות אלה. שימו לב מה כתב הפובליציסט יוסי שריד בעניין "חוק האזרחות": "פסיקת בג"צ דכדכה אותי, (לא רק) בגלל השלכותיה על משפחות פלשתיניות שנגזר עליהן להיפרד" ("הארץ" / 19.5.06)...
טוב, בעניין הדכדוך, מדובר בתחושה שהוא מייצר בעצמו לעצמו. זה נותן לו הרגשה של סגפן, ואין לנו יותר מהסגפנות, כדי לזכך את האינטלקט. אבל, "נגזר עליהן להיפרד"? האם שופטי הרוב בביהמ"ש העליון גזרו על המשפחות הפלשתיניות להיפרד? יוסי שריד אמן הניסוח, ודייקן המילים יודע שאין זו אמת. ובכל זאת, הוא חומד את היתרונות הגלומים בשקר. ואם הקורא התמים, לא מזהה את המניפולציה, אזי המסר השולל את פסיקת בג"צ, נתקע בתודעה בקלות רבה.
יוסי שריד יודע, שבשום מקום לא כתבו שופטי בג"צ ש"אנחנו גוזרים על משפחות פלשתיניות להיפרד". ההפך הוא הנכון. המסר הראשי העולה מפסיקתו של מנהיג הרוב, כבוד השופט חשין: רוצים לחיות ביחד? על הכיפאק - בשכם. רק שם - מכל מדינות תבל - תחושו כאזרחים שווים.
יוסי שריד בעצמו, התבטא לא פעם, שמימוש מה שהפלשתינים מכנים "זכות השיבה", יביא את הקץ על מדינת ישראל. ולכן, אפילו הוא, "השמאלני אוהב הערבים" בעד לנעול את השער בפרצופם של הפלשתינים החפצים להיכנס לישראל על גבה של "זכות השיבה". הוא גם יודע, שהפלשתינים (כוווווולם) לא ויתרו על "הזכות" הזו.
השימוש שעשו פרקליטי "עדאלה" והח"כים הערבים בצמד המילים "איחוד משפחות" הוא טריק אמוציונאלי שתכליתו, לדחוס רגשי אשמה בתודעתם של יהודים, מסוגו של שריד. אם זה מצליח - ויש להם סיבה להיות אופטימיים - אז במקום נחשול פלשתיני דרך השער, הם ייכנסו טיפין טיפין דרך החלון. בנסיבות האלה, גם זה משהו. ומי שאמור לפתוח להם את החלון, אלה הם שריד, השופט ברק וחבריהם. הזליגה הזו מכונה בפיהם "מימוש זוחל של זכות השיבה".
ב- 91, אחרי ששמע שהם "רוקדים על הגגות" בזמן שהוא שקשק מפחד בחדר האטום, הוא אמר להם "חכו לי בסיבוב". מאז, מצויידים בסבלנות אינסופית, הם מחכים מתחת העץ. ברור להם, שאנשים מסוגו של שריד, מזרזים את הרגע, שמדינת היהודים תיפול לידיהם כפרי בשל.