נדמה שמדינת ישראל התדרדרה למצב של עליבות שלא היה כדוגמתו מעולם. העליבות מזדקרת לעין-כל לפחות בשלושה אירועים שנחתו לפתחנו בימים אלה, ואין להוציא מכלל אפשרות שהדברים קשורים זה בזה:
א. תחנוני ראש ממשלתנו לפני הנשיא האמריקני שיואיל להסכים למסירת לב הארץ לשונאנו.
ב. אי הקצבת תקציב לתרופות לחולי הסרטן.
ג. ניקוד משפיל לשיר שנבחר ליצגנו באירוויזיון.
א. על-פי העיתונות, ראש הממשלה אולמרט טס לארה"ב על-מנת לשכנע את נשיא ארה"ב בוש שיאות להסכים לתוכנית הנסיגה והעקירה מיהודה ושומרון. אשאל את קוראי הספורים: האם ידוע על עוד מקרה בעולם שבו מנהיג מדינה נסע לשליט של מעצמה ולו אפילו ידידותית, על-מנת לשכנע אותו לתמוך בתוכנית שנועדה לסגת מלב המולדת, תוך כדי גרימת נזק וצער לבני עמו? למה הוא עושה את זה?
רק לפני עשור או שניים נלחמו מנהיגנו לשכנע את העולם שאסור להכנע לטרור ואסור לתת בידיו ולו בדל של הישג. יש להכות באנשיו ללא רחם מבלי לתת להם תקווה להישג כלשהו. רק כך ניתן להדביר את הטרור. ואילו היום - ראו לאן התדרדרנו. אפילו הטרוריסטים משפשפים עיניים מבלי להאמין מה עומד ליפול בחלקם, וזאת אף שהם מכריזים השכם והערב שאינם מכירים במדינת ישראל. היום ראש ממשלת ישראל ושריה מוכנים להעניק לטרור נתח נדל"ן אדיר כפרס ללא תמורה. ולא רק נדל"ן. כנדוניה מעניקים לו, לא עלינו, גם עמדות נוחות לשיגור טילים ועוד מרעין בישין בצורת זעקות של צער, שבר ומחלוקת אחים שאנו גורמים לעצמנו במו ידינו. צהלו ורונו זורעי הטרור כי הנה אולמרט בא ונותן לכם ברוחב לב את אשר איוותה נפשכם.
ב. בו זמנית, כאשר ראש הממשלה עוסק במכירת חיסול של ארץ ישראל, יושבים להם חולי סרטן נכאי גוף ונפש בשביתת רעב בעיר הבירה בירושלים. הם זועקים הצילו ואין מושיע. סליחה. הזדמן להם מושיע וגואל. אבל זו איננה ממשלת ישראל אלא איזה נדבן ידוע. מה זו אם לא עליבות נפש. עליבות של חולי הסרטן האומללים. עליבות של שרי ממשלת ישראל. עליבות של עם ישראל, עם שזכה לפנים לכינוי רחמנים בני רחמנים.
ולא שאין כסף. שר האוצר הקודם נתניהו טרח והוציא את ישראל מן הבוץ. עם ישראל הידק את החגורה, הגדיל את התפוקה והעלה את מיסיו לאוצר המדינה שתפח. אבל שר האוצר החדש, עושה דברו של אולמרט, מאמץ את ליבו וקופץ את ידו מלדאוג לחולי ישראל. אתם מבינים את זה. הוא צריך את הכסף למטרות נשגבות אחרות. הוא צריך את הכסף לתוכניות הבל כמו תוכנית ההתכנסות. אוי לאותם עלובים. אוי לאותה עליבות.
ג. אינני מכיר את ההיסטוריה של האירוויזיון, אבל נדמה לי שמעולם לא ירדנו נמוך כל כך. אני מודה שאינני מכיר את השיר שנשלח ליצגנו ולא את הזמר ולהקתו. בסופו של דבר הם נשלחו כשליחי ציבור לאחר שנבחרו על-פי מיטב טעמו של עם ישראל. והנה טעמו של עם ישראל זכה להתעלמות מוחלטת של כל מדינות אירופה. מעניין. בעבר סיפקנו להם צלילים שערבו לאזנם. מה קרה הפעם? האם טעמנו המוזיקלי נעשה ירוד כל כך?
נדמה שלא אטעה אם אומר שאין זה קשור לטעמנו המוזיקלי. זמרנו ומלחיננו ממשיכים להפיק צלילים ערבים לאוזן. חלקם אפילו קוצר הצלחות בשדות זרים. אז מה קרה? הניקוד העלוב קשור כנראה לעליבות המדינית שממשלתנו מציגה בפני כל העולם. עלובי נפש שכאלה שהולכים למסור את נחלת אבותיהם לטרוריסטים, אינם ראויים להתייחסות. חבל לבזבז עליהם נקודה. העליבות שממשלתנו מציגה לעין כל מביאה בעקבותיה יחס מעליב ומשפיל. במצב עליבות שכזה חס וחלילה אף אחד לא ישים עלינו.
אחינו בית ישראל, לטובת כולנו, אל תתנו יד להוריד אותנו נמוך כל כך.
