בערב יום הכיפורים החליט היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שלא להגיש ערעור נוסף על זיכויו של אביגדור קהלני בפרשת נמרודי. ההחלטה ניתנה בניגוד לעמדתה של פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, שעמדה על הגשת ערעור.
להחלטת רובינשטיין קדמה דרמה לא פשוטה. ימים ספורים לפני המועד האחרון להגשת ערעור, זומן פרקליטו של קהלני, מיכה פטמן, לפרקליטת מחוז תל אביב (פלילי), רות דוד. שם הועלתה בפניו ההצעה הבאה: יוגש ערעור בהסכמה, ובו יימחקו/ישוכתבו קביעות בית המשפט הכואבות לפרקליטות. "בתמורה", לא תערער הפרקליטות על זיכויו של קהלני.
[ובמילים פשוטות: מדובר למעשה בסוג של ניסיון סחיטה. הפרקליטים הבכירים - שהפסידו בשני הליכים משפטיים מוחצים - משתמשים לרעה בכוח המשרה כדי להלך אימים על קהלני. אם לא תיכנע לדרישותינו, ואם לא תעזור לנו להציל קצת מכבודנו האבוד, נמשיך לטרטר אותך. נהרוס את חייך. אתה יודע היטב, מר קהלני. לנו זה לא עולה כסף. אנחנו השלטון. עוד לא פוטר אף פרקליט שהפסיד תיק].
קהלני, יש לומר, דחה בתוקף את ההצעה. הוא לא נכנע, ולא הסכים בשום פנים ואופן לתת לאנשי הפרקליטות סולם לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסו. שילכו לעזאזל, הנבלות - אמר.
ההצעה לא היתה בעלמא. הפרקליטות העבירה לעיונם של קהלני ופטמן את הנוסח שהיא מבקשת להגיש לבית המשפט. עולה ממנו, כי למעשה ביקשה המדינה לשכתב את פסק דינו של השופט דוד רוזן, תוך שהיא מציעה לקהלני, בתמורה, להימנע מהסיכון וההוצאות הכרוכים בהליך נוסף.
זהו מהלך חריג המעורר תמיהות. שכן אין מדובר בעסקת טיעון המוגשת בעיצומו של הליך משפטי, או לפני שמתחיל שלב ההוכחות במשפט. כאן מדובר בניסיון נואל לכפות על קהלני מהלך, וזאת אחרי ששני שופטים (עודד אל-יגון ודוד רוזן) כבר אמרו את דברים וזיכו את קהלני זיכוי מוחלט.
בטיוטת הערעור שהוכנה נכתב, בין היתר, כי במסגרתו: "יתבקש בית המשפט הנכבד למחוק מפסק הדין של בית משפט קמא את הקביעות הנורמטיביות שהמערערת סבורה כי נפלה בהן שגגה... בין היתר מתבקש בית המשפט למחוק את המילים שכתב השופט רוזן: 'הגעתי לכלל מסקנה, כי חשוד הדולה פרטים מחקירתו שלו, אינו עובר בהכרח עבירה פלילית'; וכן 'הנאשם היה רשאי לשוחח עם חברו מני ויצמן אף בנושא עליו סיפר לו מני, דיווחו של יוסי לוי מחקירתו'".
בתמורה הסכימה הפרקליטות, באותה טיוטה, "להשאיר על כנן את הקביעות העובדתיות אשר קבע בית המשפט קמא, ומהן עולה, כי לא התגבשה בלב המשיב כוונה לעבור עבירות פליליות". כאן ניתן לשאול: אם הפרקליטות מסכימה שלא היתה במעשיו של קהלני כוונה פלילית - לשם מה היה צורך בכל ההליך שעבר בשנים האחרונות, עם כל מחירו האישי, הציבורי והכספי?
כאמור, קהלני דחה בתוקף את ההצעה. וכך כתב לרובינשטיין, ארבל, דוד ואל התובעת אריאלה סגל-אנטלר: "שנתיים וחצי סבלנו משפחתי ואני עד שיצא הצדק לאור פעמיים בענייני. אין אני יכול להתמודד עם הסוגיות המשפטיות שהינכם מעלים בהצעתכם. אני מאמין שלכם יש את הכלים איש איש בתפקידו המכובד. כל הצעתי היא שלא תעשו זאת על גבי. אודה לכם באם תאפשרו למשפחתי ולי גמר חתימה טובה כפי שזכאים אנחנו".
בכבוד רב,
אביגדור קהלני
בנסיבות אלה, ולאחר שהוברר כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים מאוד, ולאחר שרובינשטיין הבין היטב כי הגשת ערעור נוסף עלולה להתקבל בתגובה ציבורית חריפה, החליט רובינשטיין - זו הפעם, לעמוד על דעתו, לא להיכנע להפצרותיה של ארבל ולא להגיש ערעור.
ההליך המשפטי הסתיים, אך לא העניין עצמו: קהלני מבקש להוציא תוך כמה שבועות ספר אודות הפרשה הזו. הספר, בהוצאה עצמית, ייקרא "בכוח האמת", הוא נמצא בשלבי הדפסה וכריכה ובו כ-400 עמודים. קהלני בא חשבון בספרו עם ראשי התביעה והמשטרה, שהתעמרו בו לטענתו ופגעו בו ובמשפחתו.
