ההחלטה רוחות עזות מנשבות ברשות השידור. האווירה קשה. העובדים, בכירים כזוטרים, שפופים. בעל הבית האמיתי - ראש הממשלה אריאל שרון, הוא אמנם השר הממונה, אך הוא אינו מעורב בקביעת מדיניות. ולמרות זאת, רוחו שורה בשירות הציבורי. נחמן שי נאלץ להתפטר, וכך, האיש החזק עתה הוא מנכ"ל רשות השידור יוסף בראל.
בראל זוכה לאמונו של שרון. על כן הוא משמש, שלא בטובתו, שק איגרוף (מכיוונים שונים: הן מן השמאל, המאשימו במתן ביטוי עודף (בטלוויזיה וברדיו לאנשי הימין, וליתר דיוק לאנשי הליכוד ובראשם לעיתונאי אורי דן, הן מאנשי הימין, הדורשים הוצאת רצועות שידור מידי עיתונאים/פרשנים המסומנים כאנשי שמאל, ובהם דליה יאירי ומשה נגבי, והן מצד עובדים בכירים ברשות, הרואים עצמם נפגעים ממה שנראה בעיניהם כהורדה של תוכניות טובות ו/או שיבוצן לשידור בזמן נחות, כדי להמיתן מיתת נשיקה.
החלטה בעייתית, העומדת בימים האחרונים על סדר היום ברשות השידור, נוגעת לתוכנית 'דוקומדיה', אותה מגיש העיתונאי מתי גולן. היא משודרת שלוש פעמים בשבוע ברדיו, ופעם אחת (יום ד') בערוץ 1 בטלוויזיה.
השבוע, וזו 'הבשורה החדשה', הוחלט להעבירה לשידור מקוצץ ביום שבת (11:45) - קרוב לשעת שידורה של אחותה בערוץ 2, 'תיק תקשורת'. הודעה קודמת של מנהל הטלוויזיה, לפיה התקבלה החלטה לשבץ את 'דוקומדיה' לשידור ביום א' בשבוע (ב-22:30), נגנזה.
ההחלטה החדשה, להעביר את התוכנית לשידור בשבת, תמנע קרוב לוודאי מצופים רבים מקרב שומרי המסורת, את הזכות לצפות בה. וכאן מדובר בפגיעה אמיתית ברבים המתעניינים במתרחש בג'ונגל התקשורתי.
ההישגים בשנות פעילותה צברה התוכנית הישגים נאים וגם רייטינג גבוה יחסית. בין היתר היא טיפלה - והביאה לשינויים - בעבריינות העיתונים שפירסמו מודעות תועבה, למרות האיסור בחוק; חשיפת תופעת 'עיתונות מטעם', שבה נמצא כי רשויות ממלכתיות מוציאות עיתונים (על-חשבון משלם המיסים, כמובן) שנועדו להלל ולפאר את העומד בראש הרשות; חשיפת פרשת קרקעות העיתונאים, שקיבלו באופן חריג אדמות ממינהל מקרקעי ישראל בצפון תל אביב; הליך משפטי שיזמה 'דוקומדיה', בדרישה מהתביעה לחשוף את שמה של עדת המדינה בפרשת רצח הנער אסף שטיירמן, ליהיא גלוזמן; מאבק נגד נוהגם של העיתונים לפרסם פרטים מהרקע המיני של נאנסות ועוד ועוד.
'דוקומדיה' - בזכות מתי גולן (עיתונאי מנוסה מאוד), ואולי בגללו (חוצפה, עזות מצח) ובזכות צוות רציני שהתגבש במשך הזמן ובראשו מפיקת התוכנית, רוני סרנת, הפכה לאחת מתוכניות הדגל של ערוץ 1. הערכות מוקדמות של רבים (ובהם שלי), לפיהן תוכנית זו בהגשת גולן תיכשל, נגוזו. 'דוקומדיה', שאת העלאתה קידם המנכ"ל הקודם, אורי פורת, מתברר, עונה על צורך חיוני התקשורת הישראלית שבה מתנהלים חלק מאמצעי התקשורת ועיתונאים רבים מדי, בצורה מופקרת. מערכת - 'דוקומדיה' מטפלת, מדי חודש, בפניות מצד מאות נפגעי התקשורת - הן זו הפרטית' והן זו הציבורית, ועושה בכך שירות ציבורי חשוב. מבחינה זו, ממלאת התוכנית בדיוק את ייעודו של השידור הציבורי. לכן, הניסיון לבטל את התוכנית, או לחלופין - לדחוק את שידורה ליום שבת, נראה נטול הגיון עיתונאי.
הנימוקים ברשות השידור מנמקים את ההתנהלות בנושא 'דוקומדיה' בנסיבות כלכליות קשות. כך נטען במכתב ששוגר אל גולן ביום 4.8.02. יתרה מכך: רשות השידור מבקשת עתה להפר, באופן חד-צדדי, את החוזה עם גולן, מה שעלול לעלות כסף רב לרשות. במכתב אליו נמסר, כי החוזה עימו יופסק תוך שישה חודשים (היינו: עד פברואר 2003), למרות שתוקף החוזה החתום עימו, הוא עד יום 31.8.03. כאמור, הנהלת רשות השידור מנמקת זאת בבעיות כלכליות. אלא שדבר זה עומד בסתירה לעלותה הנמוכה יחסית של התוכנית (כ-25 אלף שקל בלבד כל אחת) ולהצעות אחרות שהועלו ביחס אליה. אחת מהן: להוסיף מגישה-שותפה לתוכנית, ואף להוסיף בעל טור.
גולן מפנה אצבע מאשימה כלפי יוסף בראל. לטענתו, התנכלות המנכ"ל ל'דוקומדיה' ולו עצמו, החלה כמעט מיד לאחר מינויו למנהל הכללי של הרשות, והיא עומדת ביחס הפוך להצלחת התוכנית במשך ארבע השנים בהן היא משודרת, ברדיו ובטלוויזיה עוד טוען גולן, כי לו היו השיקולים מקצועיים וענייניים, היה צריך לתת ל'דוקומדיה' מקום של כבוד בלוח השידורים של הערוץ הראשון, על סמך הצלחתה וההערכה לה היא זוכה.
הנהלת רשות השידור מסרה בתגובה: "כל הנושא נמצא בבדיקת סמנכ"ל כוח אדם "ובלשכה המשפטית".
