1. הפסדים מימוניים - ברבעון האחרון של 2001, רשם הבנק הפסד ראשון מזה עשרות שנים, בגובה של 12.5 מיליון שקל.
2. הפסדים גבוהים משמעותית ממה שצפו המומחים
3. הפסדים הגדלים כתוצאה מגידול של עשרות מונים בהפרשות לחובות מסופקים, שהסתכמו באותו רבעון בלמעלה מ-28 מיליון שקל (ברבעונים קודמים נהג הבנק לבצע הפרשות שנעו סביב 4-1 מיליון שקל לרבעון).
4. כבר בחודש מרס, מרבית הבנקים דיווחו על הרעה בתוצאות העסקיות, אולם לא כולם עברו להפסדים, ומרבית הבנקים עדיין יכולים לספוג את הצניחה הדרמטית ברווחיותם.
5. מניתוח פעילות בנק קונטיננטל עולה תמונה שונה, וניתן להעריך כי קצב ההפרשות בקונטיננטל יימשך, ואיתו גם יעלו ההפסדים.
6. הלואות וחובות מסופקים
בנק קונטיננטל העניק הלוואה לא ברורה של יותר מ-100 מיליון שקל, כמעט מחצית מהונו העצמי של הבנק שהוא 250 מליון שקל, לקבוצת אחת - פלד-גבעוני, שמצידה השתמשה בה לרכישה ממונפת של חברות בורסאיות.
ההלוואה הזו כיום הנה בסטטוס של חדלת פירעון!
מדיניות האשראי סך כל האשראי - גם אחרים זכו להלואות הבנק - גדול עוד יותר, ומגיע לכ-190 מיליון שקל, שהם כ-75% מההון העצמי של הבנק.
נשאלת השאלה:
כיצד התקבלה ההחלטה לאשר הלוואות בהיקף משוער של 190 מיליון שקל - יותר מפי 2.5 מיחס ההון העצמי המותר על-פי הוראות בנק ישראל?
כפי שפורסם, נמצא כי אשראי תמוה זה ניתן לשתי קבוצות לווים או יותר, אשר ככל הנראה, התארגנו כנראה בכוונה תחילה, כדי לקבל את האשראי שאולי לא היה ניתן, או כדי למנוע מצב שבו הבנק היה מגביל משמעותית את גובה האשראי שניתן להם.
האשראי הגבוה לקבוצת פלד-גבעוני, הוענק לקבוצת חברות שיש ביניהם קשרי בעלות ברורים וידועים, שניתן היה לגלות אותם לו נערכה בדיקה אחראית מלכתחילה.
בעצם, כל הבנקים מימנו עסקות של פלד-גבעוני, שכל שוק ההון צחק מהן. היחיד שצחק כל הדרך לבנק היה גולדשטיין מפורמולה.
בקרת האשראי אם מערכת הבקרה בבנק היתה מופעלת כראוי וכנדרש, יתכן והיה בלם נוסף שהיה מתריע מפני הצניחה החופשית עמוק לתוך תהום ההפסדים הגדולים. יתכן וכבר אז היו מגלים כי נרקמה דרך "עוקפת אשראי מוגבל".
כדאי גם לבדוק מי הם הממונים על האשראי ומדיניות הסיכונים של הבנק, וכיצד נעשית מערכת הבקרה על "חלוקת הכספים של המפקידים" ללווים שונים שחלקם בעלי קשרים ישירים או עקיפים עם מקבלי ההחלטות.
יתכן ומתן אשראי בהיקף מצומצם, על-פי הנהלים שנועדו להגן בדיוק ממקרים כאלו, היה מונע את ההפסדים.
יצוין המובן מאליו, כי קיימת אחריות דירקטוריון על מה שקרה, כמו שהיא חלה על כל מתן אשראי או הלוואות, שהרי באחריות הדירקטוריון לפקח על פעילות ההנהלה בתחום זה.
כיום, בבנק לפיתוח תעשיה נטפלים לרענן כהן ועזבים במנוחה דמויות בכירות שיושבות עד היום בדירקטוריון הבנק.
אל לנו לשכוח כי קיימות עוד חברות בעיתיות ובעלות חוב כמו גילת ותבל?
אנו רואים שוב, יחס הון שהופר על-ידי מקבלי ההחלטות והאחראים בבנק, הפסד מימוני, חובות מסופקים שרק גדלים ותופחים, משיכת פקדונות של הציבור, אובדן אמון הציבור, ניהול ובקרה הגובלים בשערוריה ציבורית.
אבל, יצחק טל המפקח על הבנקים נעלם ונאלם ועדיין נחבא אל הכלים.
אם לא יקרה משהו חריג ברמות הפיקוח של בנק ישראל וההנהלות הראשיות, תוך מספר קטן של שנים יהיו לדעתי 4-5 בנקים בלבד בישראל (מתוך הנחה של יהיה שטף של בנקים זרים). תופעה דומה תהיה בשוק ההון.
התוצאות ברורות, וברור גם מי יהיה זה שישלם את מחיר הכשלונות.
האזרח הקטן, עם החשבונות הקטנים, בבנקים שהיו קטנים, ונכחדו.
_____________________
המחברת הנה מרצה לתואר ראשון ושני במנהל עסקים במספר אוניברסיטאות, מכהנת במספר דירקטוריונים ומשמשת כיו"ר ועדות ביקורת.
