מדינת ישראל כיום היא מדינת הלאום היהודי. כמו בכל מדינה, גם בישראל קיימות קבוצות מיעוטים ; הערבים, הצ'רכסים והדרוזים. המיעוטים במדינת ישראל – אשר אינם שואפים לעצמאות (כלומר, קבוצות אתניות) מקבלים את זכויות המיעוטים, לרוב גם זכויות אזרח.
במלחמת ששת הימים כבשה ישראל שטחים (חלקים ממדינת ישראל המנדטורית – אשר רובה, אגב, נשלטת היום בידי ערבים). הערבים אשר ישבו באותם שטחים עת מלחמת ששת הימים אינם מקבלים אזרחות ישראלית, ומדינות ערביות אחרות (לדוגמא, סוריה, וירדן – שנועדה להיות מדינה פלשתינית) אינן מעוניינות לתת להם אזרחות – כאשר מטרתן היא שימור הבעיה. אותם ערבים כיום טוענים שנכבשו, שלא ניתנות להם זכויות (כמיעוט וכלאום פלשתיני – דוגמת הזכות להקמת מדינה).
במלחמת העולם הראשונה היו לאומים מפוזרים ברחבי אירופה (לדוגמה הפולנים, הליטאים והלטביים) אשר לכולם תרבות משותפת, היסטוריה משותפת, ושפה משותפת. אותם לאומים היו תחת שליטתן של המעצמות והמדינות הכובשות ולא זכו להגדרה עצמית - זכות המוגדרת באחת מנקודותיו של ווילסון, על פיה זכאי כל עם להגדרה עצמית, למדינה ריבונית משלו שבה יוכל לנהל את ענייניו ודרכיו מתוך חירות.
בתום מלחמת העולם הראשונה, מאחר שבעיית הלאומים היוותה גורם חשוב למלחמה, נקבע במסגרת הסכמי השלום כי לאומים רבים יזכו להגדרה עצמית, למדינה ולאוטונומיה, ביניהם: לטביה, פולין וליטא (אשר בראשן לא עמדה הנהגת טרור) לדעתי, ולדברי מנהיגי אותם הפלשתינים המושג "פלשתיני" הינו זמני בלבד. הרי הפלשתינים רואים בעצמם חלק מהלאום הערבי, אף כחוד החנית שלו- אם כך מגיעות להם זכויות לאום, כשם שמגיעות למיעוט הערבים אשר חיים במדינת ישראל. מטרת שמם והלאום שהמציאו, היא אסטרטגית בלבד.
לדעתי, אם מגדירים את הפלשתינים כעם, נפתחות לפנינו 2 אפשרויות:
האחת היא הקמת מדינה פלשתינית (אשר לעניות דעתי, במהרה תתאחד עם ירדן), בתוך שטחי מדינת ישראל המנדטורית (אפשרות היצמדות לגבולות שנקבעו עוד בתקופת המנדט הבריטי בהחלטה 181), אולם אפשרות זו נדחתה על הסף עוד אז, כאשר איימו מנהיגי המדינות הערביות באו"מ שיפעילו כוח כדי למנוע התממשות תוכנית זו.
האפשרות השנייה היא הקמת מדינה דו לאומית. פתרון שנראה כרגע כחלום טוב, אך לא בר הגשמה, כיוון שבמהרה יהפכו היהודים למיעוט במדינת ישראל, וזו תהפוך ערבית. בנוסף על כך, אם מסתכלים לאחור, לתקופה שבאה לאחר מלחמת העולם הראשונה - מגלים שניסיונות לאיחוד לאומים במדינה אחת כשלו, כמו לדוגמה יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה.
במידה ולא מגדירים את הפלשתינים כעם (יש להם שפה ייחודית? תרבות ייחודית? וחשוב מכך אין להם היסטוריה מרשימה - הרי אש"ף הוקם רק ב- 1964. הם ערבים. ערבים שאין להם מכנה משותף מלבד ה"כיבוש" הישראלי) הרי שמגיעות לערבים אלה זכויות כשל כל ערביי ישראל. על מדינת ישראל להכיר באלה מהם שלא פלשו לארץ לאחר הקמתה כאזרחים, אך בו בזמן לעודד את קבלתם במדינות ערביות (אם איננו רוצים להפוך מיעוט יהודי בשנת 2020 על-פי נתונים סטטיסטיים).
פתרון זה אינו נראה "יפה" אך אינני מסוגלת לראות פתרונות נוספים אשר רלוונטיים לנו כיהודים במדינת היהודים.