אם תשאלו צעירים ישראלים מהו חג השבועות, תקבלו תשובות הקשורות לגבינות ולמוצרי חלב, ואולי מישהו ימלמל דבר-מה על ביכורים. הנשאלים רובם ככולם לא יֵדעו לציין את האירוע החשוב ביותר הקשור בחג הזה - מתן התורה.
לפני שנים הוחל בניסיון מגמתי לשנות את אופיים של חגי-ישראל המסורתיים, ולהעניק להם משמעות חדשה. מכיוון שבאותם ימים היתה החקלאות דגל מרכזי, נהפכו החגים לחגים חקלאיים. חג השבועות היה ל'חג הביכורים', מתוך בלבול מושג הביכורים שעליו מדברת התורה.
אכן, החג הזה מכונה בתורה 'חג הביכורים', משום שבו הובאו לבית-המקדש 'שתי הלחם', שנאפו מיבול החיטה החדש, ומכאן ואילך היה אפשר לקיים את מצוות הביכורים; אבל בחג הזה עצמו לא היו מביאים את ביכורי הפירות. כאן ניסו להפוך את שבועות לחג של 'טקסי ביכורים', שבהם מציגים את הפירות והירקות, לתפארת החקלאות הישראלית.
מול השיטפון העולמי עניינו המרכזי של חג השבועות הוא כפי שאנו אומרים בתפילה - "זמן מתן תורתנו". זה היום שבו קיבלנו את התורה ונעשינו 'עם סגולה'. זה היום שבו ירד הקב"ה לעיני כל העם על הר-סיני, ונתן לנו, בקולות וברקים, את התורה והמצוות. זה היום שבו הוטלה על העם היהודי השליחות המיוחדת, לקדש את העולם הגשמי והחומרי, ולעשות אותו 'דירה' לקב"ה.
חז"ל מספרים, שלפני מתן-התורה אמר הקב"ה לבני-ישראל: "הביאו לי ערֵבים טובים שתשמרוה ואני נותנהּ לכם". אמרו ישראל: "אבותינו ערֵבים לנו. נביאים ערֵבים לנו". אמר להם הקב"ה: "גם הם צריכים ערֵבים. אלא הביאו לי ערֵבים טובים ואתננה לכם". אמרו: "הרי בנינו ערֵבים לנו". אמר להם הקב"ה: "אלו ודאי ערֵבים טובים, על-ידם אתננה לכם".
קיומו של העם היהודי אינו יכול להיות מבוסס רק על כך שה'נביאים' או ה'אבות' עוסקים בתורה. הערובה לנצחיותו של עם-ישראל ולהמשך אחיזתו בתורת ישראל היא כאשר הילדים מחוברים לתורה, מקבלים את החינוך הנכון, וגדלים יהודים בעלי שורשים עמוקים במורשתם.
האתגר הזה נעשה קשה יותר בדורות האחרונים. כיום הילדים חשופים מגיל צעיר לאופנות הכלל-עולמיות. הטכנולוגיה המתקדמת מעבירה רעיונות, תרבויות וסגנונות-חיים, במהירות עצומה, ויוצרת שיטפון שקשה לעמוד בפניו. כדי שהדור הצעיר יעמוד מול הרוחות הללו, הוא זקוק לשורשים איתנים יותר ולבסיס יהודי עמוק ויציב.
להיערך לקבלת הילדים לכן יש לנצל כל הזדמנות, ובמיוחד את החגים, כדי להעניק מטען יהודי-ערכי לילדים, ולקשור אותם עוד יותר למסורת אבותיהם. מכאן הקריאה שהפנה הרבי מליובאוויטש להביא בחג השבועות לבתי-הכנסת גם את הילדים, כדי שיהיו נוכחים במעמד קריאת עשרת הדיברות. הרבי ציין, שיש להביא למעמד הזה אפילו תינוקות בני-יומם, כי אף-על-פי שאין הם יכולים להבין את הנעשה, נשמתם קולטת וסופגת את קדושת המעמד.
קריאה זו מבוססת על מאמר המדרש: "אמר הקב"ה לישראל: בני, הווּ קורין את הפרשה הזאת בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר-סיני ומקבלים את התורה". כשאנו עומדים בחג השבועות וקוראים את עשרת הדיברות, נחשב הדבר כאילו אנו חווים מחדש את מעמד הר-סיני. וכשם שבאותו מעמד היו כל בני העם היהודי, כך גם אנו נדרשים להיות שם עם הערֵבים שלנו - הילדים.
זה המקום להפנות קריאה לגבאי בתי-הכנסת, להיערך לקראת בואם של הילדים, ואולי אף להכין בעבורם כיבוד מתאים. אין מראה מלבב מבית-כנסת מלא ילדים. הלוא הם הערֵבים שלנו, ואיתם נצא בקרוב לקראת משיח-צדקנו ונאמר לו: "ראה גידולים שגידלנו".
