עצם הקמת ועדת זיילר, ע"י השר לביטחון פנים (לשעבר) גדעון עזרא, כבר הבטיחה זעזוע במערכת המשטרתית והמשפטית בשל הנושא הטעון, התוצאה הטרגית וההתנהלות הבעייתית של גורמי אכיפת החוק משטרה ופרקליטות.
מהלך החקירה ופרסום מכתבי האזהרה, הבטיח רבות מבחינה ציבורית ותקשורתית. ואכן, הפרשיות שנתגלו, הטיפול הכושל, הניסיונות לטיוח, עקיפה של פרקליטות דרום, סגירת תיק הרצח בנימוק של עבריין לא נודע, כאשר הרוצח כן היה ידוע, ותרגיל העברתו לפרקליטות אחרת, כדי לטשטש עקבות, היא חצייה אל הגבול הפלילי וההתנהלות המשטרתית המקובלת.
כל נושא המו"מ, עם קצין המשטרה שהפך לרוצח שכיר של משפחת פשע, כדי שיעיד כנגד מזמיני הרצח, טופל בצורה לא נכונה, לא מקצועית והתוצאות היו אומללות. הרוצח שוחרר, ברח ונרצח במקסיקו, כדי שלא יעיד. כל מהלך החקירה של התיק נוהל בצורה שלומיאלית ותמוהה למדי, והחיצים מוליכים לדרגים הבכירים ביותר במשטרה ובפרקליטות.
כדאי להבהיר - חתימה על הסדר "עד מדינה", בדר"כ לא נעשה עם העבריין העיקרי, במקרה זה הרוצח עצמו. זה "הכלל", אבל יש תמיד יוצא "מהכלל", ובמקרה זה הוא נשכח או פוספס בכוונה.
כאשר מדובר במלחמה בפשע מאורגן, או פשיעה מאורגנת, או משפחות פשע, יש מקום להגמיש את הכלל, לחרוג ממנו, כדי להילחם בעיקר, כלומר: במשפחות הפשע מזמיני הרצח, ולא ברוצח עצמו, שהוא חייל וכלי ביצוע בידי משפחת פשע.
זאת הדרך שבה נלחמו ונלחמים בארה"ב ובאירופה, במאפיה ובפשעים החמורים, כאשר אנשים מבפנים, רוצחים, ראשי פלגים, חיילים, מקבלים חסינות והופכים ל"עדי מדינה". חבל שבמערכת המשפטית התלבטו, חשבו לא נכון, ופספסו את המומנטום.
מה שקרה אחרי שבן-אור נרצח במקסיקו, חמור יותר, מהטעויות שעשו במהלך החקירה. בוועדת זיילר, התברר שבמחוז דרום במשטרה ובמיוחד בימ"ר דרום, בתקופת כהונתם של שני מפקדי מחוז שלפני קראדי, וגם בתקופתו, ניהלו ביניהם קצינים בכירים מלחמות "אגו", תחרות, קנאה, השמצות, הדלפות, התחנפויות למי שצריך, על חשבון החקירה ועל חשבון הציבור. מתברר, שמינויו של נצ"מ לוי לראש ימ"ר דרום, נעשה קצת בבהילות וללא בדיקה יסודית מספקת.
לאור הממצאים הראשוניים, הלא חיוביים שנתגלו, הן באישיותו והן בקשריו עם האחים פריניאן, שהיו "עדים משטרתיים" מועדפים. מתברר שפרקליטות דרום חרגה כנראה מסמכויותיה, בטיפול בנושא התשלום הכספי הגבוה, עבור פריטים שנגנבו והוחזרו למשטרה ע"י תיווך של האחים פריניאן. כשהגיע הנושא לוועדת זיילר, גם פרקליטת המחוז וגם סגניתה שטיפלו בנושא, לא מסרו תשובות מספקות ומשכנעות, ומכאן מכתבי האזהרה שקיבלו.
יש להבהיר, כי מכתבי האזהרה שנשלחים ע"י ועדה ציבורית, שיש לה סמכויות מעין משפטיות, אינו דבר שניתן לזלזל בו. מאידך, המהומה התקשורתית והציבורית שקמה בעקבות מכתבי האזהרה, מוגזמת מדי ומוקדמת מדי.
שליחת המכתבים - היא בפועל מעין אזהרה או טיוטת כתב אישום, המופנה לאדם, שאומרים לו כי בנקודה זו וזו - הנך חשוד לכאורה, בהתנהגות שעלולה להביאך לבית משפט, ראה הוזהרת והנך יכול להופיע לפנינו להשמיע את גרסתך המלאה, באמצעות סניגור אם ברצונך בכך.
כלומר: מעשית מאפשרים למוזהרים מעין "שימוע" כמקובל במשפט פלילי בפני היועץ המשפטי לממשלה. את הדגם והמסגרת ניתן ללמוד מהוועדות הממלכתיות והציבוריות הקודמות כמו: ועדת אגרנט, כהן, שמגר, ועדת האלוף עיברי ועוד...
התוצאות של השימוע הזה, יכולות להיות הרות גורל לאישים המופיעים, שהרי מחד, ניתן לבטל את האשמות לגביהם, או להקטינם, או למזער אותם עד כדי אזהרה או נזיפה. ומאידך-גיסא - להעמיד לדין פלילי, משמעתי, המלצה על הדחה מהתפקיד העברה או סיום השירות במשטרה.
הבעיה היא, שמבחינה סטטיסטית, רוב המוזהרים עד כה, בוועדות החקירה השונות, הן הממלכתיות והן הציבוריות, לא הצליחו להתחמק מעונש כלשהו, תלוי בנסיבות ובחומרת המעשה.
אי לכך, צודק השר לביטחון פנים, וגם המפכ"ל קראדי, שמודיעים כי אין בכוונתם לזעזע בשלב זה את המערכת, לא להודיע על התפטרות המפכ"ל או חלק מהמוזהרים שהרי מדובר בשלב ראשוני, ומוקדם להוציא מסקנות אישיות. מובן, שמי שיודע ומרגיש שפעל בצורה לא נכונה וחריגה - רצוי שיתפטר עכשיו לטובתו.
מה שכן ברור כבר עכשיו - שהמשטרה נמצאת בשפל תדמיתי ומקצועי חמור, וניתן לקרוא לכך קו-2006 של המשטרה על משקל קו 300 של השב"כ, והטלטלה והתוצאות שהיו אז בשב"כ יהיו גם במשטרה ובמיוחד בצמרת, ואולי מדובר ברעידת אדמה ברמה של 7 בסולם דיכטר - ימים יגידו.
צודק השר דיכטר, באומרו שלא זכור לו שמזהירים ארגון שלם, אבל גם לציבור לא זכור מקרה בו הוזהרו במכה אחת כל כך הרבה בעלי תפקידים בכירים, במערכת אכיפת החוק - במשטרה, בפרקליטות ובמח"ש.
הסיבוב החדש בפני ועדת זיילר כמו העד, מיסטר X, שהוא קצין משטרה בכיר שקיבל חסינות, ואולי עדים חדשים נוספים, שנמצאו או יתנדבו וסבב המוזהרים עם סניגורים, מבטיחים שהנושא עוד יהיה בכותרות זמן רב.
לא נראה לי שהוועדה, למרות רצונה העז, תוכל להאיץ ולקצר את הזמן הנדרש לגמר החקירה ומתן דוח סופי, שימשכו עוד מספר חודשים, מעבר ל- 6 חודשים לפי הערכתי.
פירוק צמרת המשטרה או בידודה או השעייתה בימים טרופים אלה, תהיה טעות טקטית גסה, שתגרום לפגיעה חמורה, בביטחון הפנים, בעבודות המשטרה והציבור.
לכל תהליך יש את הזמן שלו, ויש לתת לוועדה ולמוזהרים לנצל את זכויותיהם עפ"י הדין ולא להרשיעם בטרם זמן. עם סיום עבודת הוועדה נדע בבירור - מי ילך למשפט, מי ילך הביתה ומי ייצא נקי.