ההחלטה של ארגון המרצים הבריטי, שהתקבלה ברוב בולט, בעד חרם אקדמי על אקדמאיים ומוסדות אקדמיים ישראלים שאינם יוצאים בגלוי נגד "מדיניות האפרטהייד" של ישראל בשטחים, התקבלה בישראל בתגובות קשות ובצדק.
שרת החינוך פרופ' יולי תמיר הגדירה את ההחלטה כצעד ראוי "לגינוי וסלידה", ואליה הצטרפו רבים מהאקדמיה בישראל, ביהדות התפוצות וגם מבין האקדמיה והאינטליגנציה האירופית.
החרם, כשלעצמו לא צריך להפתיע אותנו, שהרי ניצנים ומעשים בכיוון זה היו כבר בעבר, ואפילו בבריטניה עצמה. שגרירות ישראל בבריטניה ארגנה התנגדות להחלטה, אצל האקדמאים תומכי ישראל ואצל תומכי הדעות הליברליות והחופשיות שאינן נגועות בחד-צדדיות מחשבתית עם ריח לא נעים של אנטישמיות, שצוברת תאוצה באירופה כולה.
הגל נגד ישראל לא מתמקד רק בתחום האקדמי, אלא גלש גם למשפט, כמו חקיקה מדינתית על העמדה לדין בגין "פשעי מלחמה" שבוצעו במקומות שונים בעולם, ללא קשר עם אותה מדינה מחוקקת.
על-רקע זה, ניסו בזמנו להגיש בבלגיה כתב אישום נגד אריק שרון כראש ממשלה. פעולה נמרצת של משרד החוץ, המשפטים וגורמי הממשל בארץ ובחו"ל ובמיוחד לחץ מצד גורמים בארה"ב, שפחדו שגם קציני צבא ואנשי ממשל משלהם יעצרו בבלגיה ויועמדו לדין, גרם לממשלת בלגיה להתגייס ולמתן את הדחף לפתור את בעיות העולם.
החוק תוקן - והעוקץ הוצא ממנו. אותה פרשיה חזרה על עצמה, בלונדון, כאשר אלוף פיקוד דרום הפורש, נסע לגייס כספים לכפר בנגב לילדים פגועים, ונאלץ לחזור במהירות במטוס שבו הגיע, כדי להימנע ממעצר לפי חוק דומה.
המעניין בשתי הפרשיות האלו, הן הארצות המובילות את החקיקה והחרם נגד ישראל, בלגיה ואנגליה. כמה צביעות, שקר התעלמות מהמציאות, צחוק או צפצוף על ערכים מוסריים, אתיים, אנושיים, שהן עצמן לא מילאו ולא הלכו לאורם, כולל מדיניות "אפרטהייד" שבה מאשימים את ישראל.
בלגיה שבתקופת הקולוניאליזם הארוך שלה, בארצות נכר ובמיוחד באפריקה, כמו קונגו הבלגית, "אנסה" את המדינה, רוקנה אותה מאוצרות הטבע שלה, לא השקיעה בתשתיות, בחינוך וברפואה, תוך ניצול מתמשך של האוכלוסיה המקומית, היא היא המטיפה לנו מוסר. אותה בלגיה שבזמן מלחמת עולם השניה, לא היתה נקייה משיתוף פעולה עם הנאצים, מעזה לתת לנו הנחיות מוסר.
האינטליגנציה האנגלית, הסולדת מישראל והתנהלותה באזור - איפה היתה כל השנים, בתקופת השלטון הבריטי בקולוניות הרבות שלה בעולם. שם לא היה "אפרטהייד", לא היו מלחמות עקובות מדם, מעצרים המוניים, מעצרים מנהליים ומנהיגות שהיתה נעלמת בלי עקבות?
האם האנגלים בדקו את עצמם, מה קרה בשנים ההן בהודו, פקיסטן, אפגניסטן, סודן, בתקופת המנדט הבריטי בפלשתינה או אולי באירלנד. האם הממשל הבריטי, פעל בידיים נקיות, לא היו מעצרי שווא, מעצרים מנהליים, משפטיים מבויימים, בידוי ראיות, עדי שקר וכו', במלחמתם עד עצם היום הזה במחתרת האירית?
איפה האינטליגנציה הבריטית הנאורה בכל הקשור להתנהגות הצבא הבריטי בעירק, כאשר חדשות לבקרים, מתגלים שם מעשי זוועה בטיפול באוכלוסיה המקומית, הן באלה שמתנגדים בכוח, והן באלה שהם קרבנות תמימים.
כאשר ארגוני המרצים שטובת זכויות האדם וחופש האדם, יטפלו ויתייחסו למעשיהם הם, יוכלו אולי להטיף מוסר גם לנו. הבעיה שלנו, שגם בישראל גופא, וגם הישראלים הגרים או המשוטטים בעולם האקדמי הרחב, יש קבוצות לא קטנות של "שונאי ישראל", חנפנים לקקנים שמתבטלים בפני הפריץ הזר.
יש שורה ארוכה בתוכינו, בתוך האוניברסיטאות שלנו, שתומכים ב"חרם" על ישראל, סופרים ואמנים המציגים בחו"ל או המופיעים בפסטיבל קאן, ומציעים וממליצים להחרים ולתקוף את ישראל על התנהלותה ומלחמתה לעצמאות, לביטחון תושביה והישרדותה, בסביבה שרוצה להשמידה.
אותם חכמי הדור ונאוריו מטילים את האשמה ב"אי שלום" באיזור על ישראל. לא על החמאס, החזבאללה, סוריה, אירן - אלא ממשלת ישראל, שמחזיקה וכובשת שטחים פלשתינים, כדי לדכא ולשלוט בעם זר, שקט, נדיב, שקדן, שרק רוצה לגרשנו ולהשמידנו, באמת לא יפה.
וכבר כתבתי על כך בהזדמנות קודמת, ההיסטוריה היהודית מלאה במשת"פים מסוג זה. זה החל ביציאת מצרים והנדודים במדבר, דרך המתיוונים, והאינקוויזיציה בספרד. "המומרים" שמיהרו להציל את נפשם, היו הגרועים שבאינקוויזיציה הספרדית. הם גם עמדו ברוב המקרים מאחורי הדרישה לוויכוח פומבי, בין הכמרים הנוצריים לרבנים היהודים, כדי לשכנע את ההמון המוסת שהנצרות עדיפה והיהודים ראויים לגירוש ולמידור כמו מצורעים. למזלם הרע, ברוב הוויכוחים הרבנים היו משכנעים יותר, חכמים יותר ופקחים למדי להבין את רוח הזמן והמקום. למרות שבפועל הדבר לא מנע, כמובן את גירוש ספרד בשנת 1492 ופיזור יהדות ספרד בכל אירופה.
לא שכחנו גם את המשת"פים בתקופת השואה, במחנות, בגטאות ובמחנות ההשמדה, אבל אלה לפחות עשו זאת, כי האמינו בכוח טיפשותם ותמימותם, שאולי יצילו את נפשם ממוות, ואילו המשת"פים המודרניים, החופשיים הליברליים, המשכילים המאמינים בעקרונות אוניברסליים, מאמינים ברוב טיפשותם ותמימותם שיצילו את נפשינו, ואת ערכנו המוסריים, אך סופם מי ישורנו.
את כל אלה, יש להוקיע ולהקיא, מתוכינו ממוסדותינו. על הציבור כולו להתגייס למטרה זו, ולאפשר להם המשך קיום אצל חבריהם מעבר לים. התקווה שלנו - שמדובר במיעוט, אומנם קולני ומטריד, אבל יש סיכוי שיעלם במהלך העתיד.
