כל הדילמה נובעת מסיבה אחת. במדינת ישראל לא נחקק חוק יסוד זכויות האדם. חוק זה, שהינו מרכיב חסר המונע השלמת חוקה, אמור להגדיר ולאזן את היחס בין זכויות אזרח במדינה להגדרתה כיהודית.
חוק זה מעולם לא נחקק על-מנת לאפשר המשך קיום חוקים דתיים במסגרת חוקי המדינה, דבר הסותר את עקרונות זכויות אזרח. המצב הקיים הינו אבסורד, מתוך הגנה על אכיפת חוקי הדת היהודית, אנו מסכנים את עצם קיום המדינה כיהודית.
שלא נחייה באשליות. כל פיתרון אחר, למעט חקיקת חוק יסוד זכויות האדם לא יפתור את הבעיה. מציעים תיקון לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שבו יוציאו את נושא האזרחות מתחום החוק. ממילא התבססו שופטי בית המשפט העליון על חוק זה, בפרשנות רחבה, בגלל חוסר בחוק יסוד זכויות האדם.
מציעים הקמת בית משפט לחוקה, פוליטי. ובמה בית משפט זה יהיה שונה מהכנסת, שנמנעת מלעסוק בעצם העניין מיום הקמתה? מציעים משאל עם. הצעת פתרון קסמים זה עולה עם כל דילמה ציבורית קשה, ואינה הצעה ישימה כלל. בשיטה הדמוקרטית הישראלית אין מקום למשאל עם. משאל עם עלול ליצור ניגודי עניינים עם הכנסת (מה יקרה אם הרוב בכנסת הינו בדעה שונה מתוצאות משאל העם?), הוא נתון למניפולציות, והופך את תהליך קבלת ההחלטה לפופוליזם נמוך. וכך נראה כי כל ניסיון תיקון בשיטת טלאי, סיכוייו להחזיק לאורך זמן נתונים בספק גדול.
הפתרון היחידי הינו חקיקת חוק יסוד זכויות האדם. הזכות לאזרחות והזכות לנישואין הן בין יתר הנושאים שחוק זה אמור להגדיר. כך יוכל חוק זה גם להגביל הענקת זכויות אלו לאזרחי מדינות אויב לרבות הרשות הפלשתינית. נמצא עצמנו בבעיה כאשר ישכון שלום בינינו לבין שכנינו, ובא לציון גואל.
פתרון זה, אם ינוסח כראוי, הינו חסין בפני רוב מקרי בכנסת, מפני השתנות חדשות לבקרים כתלות במצב הביטחוני והמדיני, ומפני פרשנות משפטית.
תזכורת קלה, מתוך הכרזת העצמאות: "אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ- 1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל."
חוקה לא נחקקה אז. חוקה לא נחקקה מאז. ההגנה על החקיקה הדתית האורתודוכסית שבתוך חוקי מדינת ישראל, מונעת השלמת חוקה למדינה, ובאופן אבסורדי במצב שנוצר, מסכנת את המשך קיומו של הרוב היהודי במדינת ישראל.
הפתרון של חקיקת חוק יסוד זכויות האדם לא יקרה, כל עוד הרוב החילוני הציוני הדמוקרטי לא ייתן לנושא זה עדיפות מוחלטת על פני כל נושא אחר, ויבנה רוב חד-משמעי בכנסת, שלא רק יאפשר, אלא גם יכפה חקיקת חוקה מלאה. עד אז ינסו פתרון טלאי, שיהיה נתון במחלוקת, וחייו יהיו קצרים, ונמשיך להתווכח. כנראה זה גורלנו.
