עוד שבוע עבר על כוחותינו, שבוע בו מאהל סל התרופות ניצח, מאהל סל המונדיאל הפסיד, ורק הגבירה תקועה עם האוהל סיירים המרופט שלה ובלי סיבה להפגין.
אם יש למישהו במקרה 115 שקל מיותרים בכיס הייתי מציעה לו להשקיע אותם באוהל. מדינת ישראל של שנת 2006 אוהבת אוהלים, רצוי שליד האוהל יהיה גם איזה שדרן רדיו או פוליטיקאי סוג ז', שממש לא נוח לו תחת כיפת השמיים או תחת כיפת הוולבו, ומעדיף לתפוס קצת צל באוהל שנקים.
רק בישראל, אם יש לך, חס וחלילה, סרטן המעי הגס, הסיכוי שלך להאריך ימים גבוה יותר אם תתאשפז באוהל, מאשר תתאשפז בבית חולים ממשלתי.
אפילו הממשלה שלנו לא מעזה לקבל שום החלטה מבלי להציץ לפני כן דרך הווילון על המאהל שמחכה לה בחוץ.
ואני בכלל מציעה מיזם נדלנ"י חדש ומאתגר: בנית שכונת אוהלים בצמוד למשכן הכנסת - נניח נקרא לה נווה אוהל הירוקה, או סביוני אוהלים. את האוהלים שיוקמו בסטנדרט אירופאי גבוה, ישכיר היזם ממש כמו צימרים לתקופות קצובות לכל מפגין שיחפוץ. סמוך למועד קבלת תקציב המדינה יהיו מכירי ההשכרה בשמיים (היי סיזן) וכשהכנסת תצא לפגרה המחירים ירדו לרצפה.
כל קבוצה שלא הצליחה לקבל את המגיע לה תתארגן ותצא לשבוע נופש בצימרים של הממשלה. מן הסתם ליד השכונה הזו כבר יגיע אוטו גזלן שיימכור בריסטולים ומקלות לשלטים במחירים מופקעים. בשלב השני של המיזם, יהיה ליד המאהל אוהל של חברת כוח אדם, ששם נוכל לשכור שובתי רעב תאילנדים על-בסיס שבועי, כך שאפילו לא נאלץ להפסיד ימי עבודה בעבור המאבק הצודק שלנו נגד התעמרות הממשלה.
בקצה השכונה ייבנה אוהל מפגינים אותנטי, שישמש גם כחנות מזכרות, כל פוליטיקאי מתחיל יוכל להיכנס ותמורת 50 שקל (כל ההכנסות קודש למאבק) יוכל להצטלם עם מפגין והתמונה הדיגיטלית המרגשת תועבר בדואר אלקטרוני ישירות מאוהל המזכרות אל מערכות העיתונים. תמורת 20 שקל נוספים יוכל הפוליטיקאי לבחור גם את הכיתוב מתחת לתמונה האותנטית שלו עם המפגין, למשל: "אין מאבק צודק מזה" או "בושה לממשלה ש...". באוהל המזכרות גם יהיו חולצות מודפסות עם הלוגו "גם אני שבתתי רעב בסביוני אוהל הירוקה".
חברות הטיולים יבנו דילים של הדקה ה-90: "שבות וסע" - שביתת רעב בזק של עשר דקות ומשם ממשיכים ליום כיף בלונה פארק.
ומכיוון שבלי תרבות ומורשת אי אפשר, אז היזם מתחייב להקים את אוהל מוזיאון "אם כל ההפגנות", מוזיאון שבו יוצגו מוצגים היסטוריים ששינו את פני החברה: כובע המצחייה של ויקי כנפו, כיכר הלחם האחרונה מכיכר הלחם, שק השינה ממאבק הנכים, קלסר ריק ממאבק הסטודנטים, פוחלץ של אמא חד הורית ממאבק החד-הוריות ועוד.
אבל במחשבה שנייה, כבר ניסו לעשות פיילוט של פרויקט אוהלים זה - על הבדואים, פיילוט שאורך כבר 60 שנה ואיך לומר בעדינות: לא ממש הצליח להם.
אז אם יש לכם בכל זאת מאה וחמש עשרה שקלים מיותרים, יכול להיות ששווה להשקיע אותם בספר של נתן זהבי: "געגועי לאוהל", או לקנות 2 חפיסות של אנטיביוטיקה שלא כלולה בסל, על כל צרה שלא תבוא. ואל תשכחו שבמאה וחמש עשרה שקל אפילו שליש חבילת מונדיאל לא תצליחו לקנות.
שבת ושלום
