הלחישות שעוברות מפה לאוזן על רצינות המועמדות של הרב ישראל לאו לנשיאות המדינה, מדירות שינה מעיניו של יח"צן הגירוש יואל מרקוס. במאמר שפרסם ב"הארץ" (6.6.06), ותחת הכותרת "הגידו לא ללאו", הוא הסביר לקוראיו, מדוע אסור לתמוך במועמדותו של כבוד הרב לנשיאות.
יח"צנו של שרון מספר שלפני חודשים אחדים הוא פגש באירוע את כבוד הרב לאו, והפנה אליו שאלה (ציטוט): "האם נכונה השמועה שאתה רוצה להיות נשיא"? התשובה שקיבל היתה שלילית. "לימים גיליתי", כותב מרקוס, "שבעוד הוא מכחיש ומיתמם, פעלה מערכת שלמה של מקורבים, למען מינויו לנשיא המדינה ב- 2007".
לפי הניסוח, ניתן להבין שהיח"צן מרקוס, סובל מאלרגיה לשקרים ושקרנים. ואיש ציבור שנתפס בדבר שקר מעורר אצלו שאט נפש. ולא היא. מבלי להיכנס לשאלה, אם כבוד הרב שיקר או לא, ברור לי, שמר מרקוס אוהב אותם שקרנים, רמאים, ופושעים - ובלבד שיגרשו ויעקרו יהודים.
"הקמפיין לבחירתו לרב ראשי לישראל", כותב מרקוס, "איוורר כל מיני סיפורים על חולשתו לעשירים, לנוצצים, על חיבתו לכסף, שלא לדבר על חולשתו לנשים יפות וכיוצא בזה", סוף ציטוט. ואיך יודע מר מרקוס שיש אמת בסיפורי הרכיל האלה? קבלו תשובה (ציטוט): "הרב לא תבע מעולם עיתונים שפרסמו רמזים על חולשות בשר ודם שלו".
ובתרגום חופשי: אם מתפרסמות בעיתונים ידיעות המדביקות בך רבב, והמטילות דופי ביושרך - תבע אותם. אם לא תתבע, מבחינתו של יואל מרקוס, יש בהתחמקות שלך משום אישוש המידע שפורסם על אודותיך. בבחינת, הכלבים ינבחו עד אשר יתפקעו מיתרי נביחתם, והשיירה המובילה אותך, תמשיך בדרכה. במקרה של הרב לאו - עד לכורסת הרב הראשי. אתם הבנתם את זה?
שאלה למרקוס: אם העובדה שכבוד הרב מעולם לא תבע את העיתונים היא הוכחה מבחינתך שיש דברים בגו - הבה ונעמיד את כנותך למבחן. כתוב מאמר, שבו אתה דורש מראש הממשלה אולמרט (שידוע כתובע דיבה סדרתי), לתבוע את העיתונאים החוקרים יואב יצחק ואריה אבנרי. אלה כותבים עליו תחקירים, מהם עולה, שהאיש שלך בשלטון לקח שוחד. המילה "שוחד" מופיעה עשרות פעמים.
אתה לא תעשה את זה, מפני שתביעה כזו, עלולה לקצר את כהונתו, של מי שאמור לעקור למענך ישובים. מבחינתך, העולם מחולק לשניים: אלה התומכים בעקירה, ואלה שלא. אין לך בעיה עם תומכי עקירה, אם הם פושעים, שקרנים ורומסי דמוקרטיה. העיקר שיגרשו ויעקרו - ומה שיותר. אתה כל כך להוט לראות את הגירוש הבא, שכל מי שנתפס בעיניך כעלול להפריע, מגיע לו שתכיש אותו. וזה מה שעשית לרב עם המקשים שלך.
"בחירתו של רב לנשיא המדינה, היא הימור מסוכן". מזהיר היח"צן מרקוס. ואלה מבין הקוראים שזקפו את גבתם, הנה ההסבר: "משום החשש, שכנשיא, הוא עלול לתת כתף למתנגדי הנסיגה מארץ ישראל". מבלי לדעת מהי השקפתו המדינית של כבוד הרב לאו, ברור לי, שאילו כבוד הרב, היה מפרסם את דעתו בזכות הגירוש, היח"צן מרקוס היה מגייס את עצמו בלהט, כדי לעזור בבחירתו.
בסיום מאמרו, הוא מביא אותה בהגיג פילוסופי: "כהן דת הוא כהן דת, ופוליטיקאי הוא פוליטיקאי, ולא רצוי לערב מין בשאינו מינו". שורה תחתונה כותב מרקוס: "כנשיא המדינה, אני אומר, הגידו לא ללאו".
על קביעתו של מר מרקוס, אין לי אלא לומר: עיתונאי הוא עיתונאי, ויח"צן הוא יח"צן, ולא רצוי לערב מין בשאינו מינו. כצרכן תקשורת אני אומר: הגידו לא - ליח"צן השחצן מרקוס.