"הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש. אוציאה-נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעינכם. רק לאנשים האל אל-תעשו דבר כי-על-כן באו בצל קרתי". (בראשית יט,8)
לאחרונה נחשף אחד המחדלים החמורים ביותר בהיסטוריה של צבא ההגנה לישראל. אין הכוונה למחדל בטיחותי או מבצעי, אלא מחדל ערכי ומוסרי החמור אף יותר ממחדלים אלו.
לפני מספר שבועות הודיעו משטרת ישראל והמשטרה הצבאית על חקירת פרשת אונס קטינה בת 13 בבסיס חיל האוויר בדרום הארץ בידי עשרות חיילים ואזרחים. מפרטי המקרה עולה כי הילדה, שמתגוררת בבסיס עם הוריה, קיימה יחסי מין עם עשרות גברים במשך למעלה משנה וחצי, לאחר שהציגה עצמה כבת 16. הקטינה, בתו של איש קבע בחיל האוויר, החלה בקיום היחסים עם הבגירים עוד טרם מלאו לה 13 שנה.
מפקד הבסיס שבו התחוללה הפרשה, אלוף משנה א', אמר כי הוא מוטרד מכך שלא ידע על המתנהל בבסיסו: "אני עושה מאמצים כבירים כדי לשפר את החיישנים שלנו, הדבר הזה מאוד מאוד מטריד אותי. זהו בסיס גדול וקשה למפקדים, בוודאי שלמפקדים הבכירים, להיות בכל מקום ובכל רגע. זו עובדה שמתרחשים פה דברים מתחת לאף שלנו ולא הכול אנחנו יודעים".
האם זו התגובה שאנו מצפים למצוא לאחר פרשיה שכזו? האם זהו היחס אותו חיל האוויר המוסרי שלנו צריך לגלות? האם ניתן להשלים עם מצב זה? התשובה ברורה.
נראה כי צה"ל נהנה מהעובדה שהציבור הישראלי נוהג לשכוח ל"גיבוריו" התנהגות כה מבישה. תגובות הציבור בעיתונים ובאתרי האינטרנט על כך שהם מכירים את הסיפור, ובסך-הכל הילדה עשתה זאת מרצונה ולא בכפייה, מדאיגה ומבישה לא פחות. האם אנשים אלו מבינים שמדובר בילדה שלא מזמן חגגה את בת המצווה שלה, ילדה שכל מערכת היחסים שלה עם המין הגברי בשלב זה צריכה להסתכם ביחסים שבין ברבי לקן.
לאחר תקיפת חיל האוויר בעזה בה נהרגו בשוגג מספר אזרחים פלשתינים שהסתירו פעיל טרור בכיר, התעורר ויכוח ציבורי על שאלת תקיפה מהאוויר במקום הקרוב לאזרחים. השיח הציבורי גרר גם את תגובתו המיידית של מי שהיה מפקד חיל האוויר בזמנו וכיום הרמטכ"ל רא"ל דן חלוץ, אשר תגובתו ליבתה את אש הביקורת והביאה לדרישה להדיח את האחראים על התקיפה. ביקורת דומה שהסתיימה בהדחה של בכירים בצבא מוכרת מאירועים אחרים בהיסטוריה של צה"ל כאשר במקרים בהם התבצע מחדל ברמה גבוהה מקובל כי האחראי "ישים את המפתחות" וילך הביתה.
על כן עולה השאלה: מדוע קיים סטנדרט כפול בין מחדל מבצעי למוסרי? מדוע מקובל לדרוש ממפקד הבסיס לקחת אחריות על כך שטכנאי צעיר לא חיזק בורג כראוי אך לא מקובל לדרוש ממנו לקחת אחריות על לינץ' מיני, אין הגדרה טובה יותר, אותו מבצעים פקודיו באופן קבוע נגד ילדה שעדיין לא סיימה חטיבת ביניים?!
האם יכול להיות שבחיל המציג עצמו כמודרני והמתקדם בעולם יקריבו את כבודה של ילדה קטנה ואת ערכי המוסר של הצבא כולו על-מנת לשמור על השורות. הפסוק המובא בתחילת הקטע מזכיר את הקרבת בנות לוט על-מנת להציל את מלאכי האל. אין ספק שאנשי חיל האוויר שהיו מעורבים בפרשיה אינם מלאכים.
"ויאמר אל-נא יחר לאדני ואדברה אך-הפעם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה" (שם, יח, 32)
בפרשת סדום ועמורה אותה אני מצטט כאן, מסופר על תהליך המשא-ומתן אותו מנהל אברהם אבינו עם הקב"ה בניסיון להציל את אנשי סדום. אברהם שעושה ניסיון זה על אף התנהגותם המזעזעת מציע למנוע את השמדת העיר בשל העיקרון הבסיסי שלא "לספות צדיק עם רשע". אולם גם אברהם יודע כי קיים גבול מסוים, הקלקול המוסרי של עיר שלמה יכול להתקבל כל עוד יש ציבור כלשהו אף של 10 אנשים שהתנהגותם שונה מהציבור כולו, ציבור שעליו ניתן להסתמך שישנה את התנהגות הציבור כולו ומצדיקים את המשך התקיימות החברה. אולם שמתברר כי קיים רק צדיק אחד בסדום מחליט האל ומבין אברהם כי עדיף להשמיד את העיר ולהציל רק את הצדיק.
לצערנו, בבסיס חיל האוויר לא מצאנו אפילו צדיק אחד. העובדה כי אנשים ידעו במשך תקופה ארוכה על ה"אטרקציה" החדשה בבסיס ואף אחד לא דיבר, מקרינה על ערכי הבסיס כולו. קשר השתיקה וקריצת העין בדבר ה"לוליטה הקטנה" חייב להוות תמרור אזהרה לנו כחברה ולצה"ל כמערכת. מפקד בסיס ומפקד חיל שתחת פיקודו מתבצעים דברים כאלה בהיקפים מזעזעים כפי שמתבררים עם הזמן לא ראוי לפקד על חיילים ולהנחיל להם את ערכיו.
על הרמטכ"ל, בייחוד לאור היותו מפקד חיל האוויר האחרון, להבהיר לציבור בכלל ולפקודיו בפרט כי מעשים שכאלו הינם התנהגות חמורה לפחות כמו כל מחדל בטיחותי או מבצעי. לאחר התקיפה בעזה ענה חלוץ כי מה שהרגיש הטייס זו רק רעידה קלה בכנף בעת שיגור הטיל. כאן מפקד החיל צריך לחוש כאילו המטוס אותו הוא מטיס התרסק לתוך ביתו. אירוע שכזה חייב לזעזע את המערכת ולהביא לשינוי מיידי ומקיף בכל הרמות. אל לו למפקד חיל האוויר לחכות עד לסיום ממצאי החקירה ורק אז לפעול. תגובתו חייבת להיות נחרצת וברורה.
