שלום. קוראים לי מוחמד. אני בן 25, יש לי 8 אחים ואחיות, ואנחנו גרים במחנה הפליטים בלאטה. עבדתי בישראל 4 שנים (במסעדה). סבא שלי נולד בפלתין (בשייח מוניס). אני שונא יהודים, ושמתי לי למטרת חיים, להיות שותף למאמץ של בני עמי, להחזיר את פלשתין, לפלשתינים.
אחרי שהצגתי את עצמי, יש לי אליכם כמה הערות, וכמה שאלות, שאין לי ספק שאת כל השאלות אתם מכירים, ואת התשובות האמיתיות, אתם מדחיקים.
אני שונא את השחצנות שלכם. במיוחד את זו של השמאלנים. אלה בטוחים שהזכות להגדיר את הסכסוך היא שלהם בלבד. ומרגע שהם החליטו- כל הגדרה מבוטלת. ולמה אני מתחיל דווקא בזה? מפני שיש בין השמאלנים הסכמה גורפת, ש"הכיבוש", זה מה שהם החליטו. דהיינו, השטחים שנכבשו ב- 67.
אז יש לי חדשות בשבילכם, שמאלנים שחצנים. אינכם מבינים את נקודת המוצא של הסכסוך: פלשתין משתרעת מהים עד הירדן. מרתיח אותי, שאנחנו אומרים את זה מיליון פעם, ואתם משחקים אותה, כאילו אלה שאומרים את זה - לא נחשבים. אז תדעו לכם, שהאמת הפוכה. פלשתיני שמסכים להגדרה הזו שלכם - לא נחשב, או נחשב למת. זה רק שאלה של זמן.
אין לאף פלשתיני זכות לוותר על מטר אדמה, מפני שהיא קדושה (ווקף). לא תמצאו פלשתיני בעל השפעה, שיסכים לוותר על זכותם של המיליונים, לשוב לבתיהם. תגידו לקיבוצניקים, והשמאלנים שלכם, שאם הם חושבים, שתמורת עקירת מתנחלים, נסכים לוותר על ירושלים המערבית, יפו, רמלה, לוד, אשקלון, יהוד, ועין הוד - הם טועים. הגעגועים שלנו לבתינו, כפרינו, ומסגדינו המפוזרים בכל פלשתין חזקים פי אלף מהרצון שלנו לראות בעקירת אריאל, שהוקמה על אדמת טרשים.
אנחנו לא מפגרים כמו שנדמה לכם. ברור לנו, שאילו הסכמנו להפסיק את הטרור, היתה לנו מזמן מדינה, ורמת החיים שלנו היתה בשמיים. מה שאתם לא מבינים זה, שאנחנו ערבים גאים, והכבוד שלנו מונע מאיתנו השלמה עם גזילה של חלק מאדמתנו. ועד שהגזילה לא תושב לידינו - אין לנו עניין ברמת חיים גבוהה.
העוני והסבל מגבשים אותנו ועוזרים למחנכינו לטפח אצל ילדינו את השנאה אליכם. השנאה הזו, יש לה תכלית: היא תוקעת בתודעתם של הילדים את הנרטיב הפלשתיני, ומטעינה אותם באנרגיות רצחניות. כל ילד פלשתיני שני, רוצה להיות "שהיד".
לא שמתם לב שאין אצלנו הפגנות נגד הטרור? קראתי ב"ידיעות-אחרונות" (אני יודע לקרוא עברית) את מאמרו של עמרם מצנע - וצחקתי. הוא כותב: "פעולה דרסטית ומשמעותית (של צה"ל, נגדינו), תועיל בסופו של דבר, גם לפלשתינים תושבי בית להיה ובית חאנון, שגם הם רוצים שקט, כדי שיוכלו ללכת בבטחה לים" (12.6.06). אני אוהב לקרוא ולשמוע אתכם מדברים בשם האינטרס שלנו. זה מוכיח לי כמה אתם מנותקים.
אנחנו עוקבים אחריכם ויודעים בדיוק מה קורה אצלכם. הסבר על המנטאליות שלכם, אנחנו מקבלים מאחינו הפלשתינים אזרחי ישראל. הם מכירים אתכם, לפני ולפנים.
אין לכם מושג כמה עידוד אנחנו שואבים מהכרסום בנכונות של הצעירים שלכם לשרת בצבא. ואין לכם מושג כמה שמחנו שאריאל שרון ריסק את המוטיבציה של רבים מחובשי הכיפות הסרוגות. מבחינתנו, הם האגוז הכי קשה לפיצוח.
הטקטיקה שלנו איתכם היא - "התשה". אין לי ספק שהזמן משחק לטובתנו. אתם מפונקים, נהנתנים, ומה שמעניין אתכם, זה רק לעשות חיים. הנהנתנות תכריע אתכם. אנחנו בטוחים שעם הזמן, יותר ויותר ישראלים יוותרו על החיים בפלשתין ויהגרו למדינות שמציעות שקט ורמת חיים גבוהה.
גם עכשיו זה קורה, אם כי בקילוח דק. אבל, אחרי שהעולם יתבשר על סיום פרויקט הגרעין האירני, הזרם הזה ילך ויגבר. רבים מהיהודים (אלה שיש להם הרבה כסף), לא ירצו לגדל ילדים בצל האיום הגרעיני. כל הפלשתינים מחכים לזה. אתם תפסידו, בגלל שהצדק איתנו. ואנחנו בטוחים שסוף הצדק לנצח. ואין תוצאה היסטורית יותר צודקת, מהשבת האדמה הפלשתינית לבעליה החוקיים. ואלה מכם שיספיקו לברוח בזמן, יוכלו לספר לילדיהם, ש"עוד פעם העולם שתק".
