גזר דין הוא השורה התחתונה של המשפט, ומהווה מעין עבודת סיכום שעשה שופט על תיק ספציפי. העבודה הזו, יש בה אמירה, והיא חייבת להכיל בתוכה מספר מרכיבים. דבר ראשון: צדק! על זה צריך להוסיף את האינטרס הציבורי, הרתעת עבריינים, ופרופורציות.
גזר דין נעדר פרופורציות, מעורר זעם בציבור, אי נוחות, ומבוכה רבה, אפילו בקרב השופטים. גם אם לא יתנו לכך ביטוי פומבי. מפני שהוא מעוות.
יש שני סוגים של "גזר דין נעדר פרופורציות". יש את זה שנראה "חמור באופן קיצוני", ויש את זה שנראה "קל באופן קיצוני". שניהם מעמיקים את חוסר האמון של האזרחים במערכת המשפטית.
קבלו דוגמאות מהתקופה האחרונה (לפני זה הערה המכילה בתוכה סייג: הכול מהעיתון. מניסיוני אני יודע, שיש לעיתים "פער" בין מה שכתוב בתיק, לבין מה שכתוב בעיתון, והפער הזה עלול להכשילני).
דוגמא ראשונה, ל"גזר דין קשה באופן קיצוני".
כותרת: "בן 84 הולך לכלא"
הסיבה: הפעלת מסעדה ללא רישיון.
בכותרת המשנה היה כתוב (ציטוט): "ביהמ"ש ניסה לסדר לקשיש החולני עבודות שירות במקום מאסר, אך האחראים שם סירבו לקבלו בשל גילו ומצבו הרפואי. נראה שלכלא הוא מתאים. הבקשה לחנינה הוגשה לפני שבועיים, אך בינתיים לא התקבלה תגובה". הוגשה בקשת חנינה מהנשיא (ידיעות-אחרונות/ 6.3.06). שם השופט: אלי ספיר.
אחרי שהעמקנו, למדנו שהקשיש הפעיל מסעדה ללא רישיון, והפר צו לסגירתה. גודל המסעדה, שימו לב: 16 מ"ר (אלק מסעדה). מה אני אגיד לכם: אנשים בגיל הזה, שקמים בבוקר והולכים לעבודה - אני מצדיע להם. צו המחייב אותו לסגור את מקור האנרגיה היחיד שלו, לא נראה לי חכם. וכליאתו, מעוררת מבוכה רבה. כעבור שבוע קראנו את הכותרת הזו: המסעדן בן ה- 84 קיבל חנינה מהנשיא. הוקל לי.
דוגמא שנייה, הפעם "גזר דין קל באופן קיצוני". כותרת: "העונש לעו"ד שניצל מינית קטין: עבודות שירות". בכותרת המשנה היה כתוב (ציטוט): "במשך 5 שנים ביצע עו"ד אייל שפר שהיה מבכירי משרד הרצוג-פוקס-נאמן, מעשים מגונים קשים בקטין בן 11. שני שרי משפטים לשעבר- נאמן וליבאי- התגייסו לעזרתו. העונש: במקום מאסר בפועל - רק חצי שנה עבודות שירות" (ידיעות-אחרונות/ 2.6.06). שם השופט: ירון לוי.
על ידיעה כזו נהוג לומר: "לקרוא, ולא להאמין". מי שקרא את הכתבה עד תומה, גילה גם שהסנגור, פרופ' דוד ליבאי, טען בכתב ההגנה כי (ציטוט) "לא הוכח שנגרם נזק לילד בן ה- 11". טענה כל כך מקוממת, עד כי נדמה שיש רק סיבה אחת להשמעתה: הטוען בטוח שהשופט דביל. אילו היה טוען, שהנאשם חלם בילדותו להיות "מזג אוויר", ומשהתפוגג חלומו, הוא נטען באנרגיות מיניות חולניות - זה לא היה יותר מגוחך.
תגידו שאני גזען, אבל בדבר אחד אני בטוח: אילו היו קוראים לפושע "שרעבי", ולא "שפר", הוא היה אוכל אותה (בצדק!!!)לפחות 5 שנים בפנים. איך אני יודע?
שימו לב לכותרת הבאה: חמש שנות מאסר ליו"ר דירקטוריון "דן" לשעבר. בכותרת המשנה היה כתוב (ציטוט): יורם שרעבי קיים יחסי מין עם בתה של מכרתו מאז שהיתה בת 14. למרות שטען להגנתו כי הסכימה למעשים, שרעבי הורשע בבעילת קטינה ונגזרו עליו חמש שנות מאסר, ופיצוי של 100 אלף שקלים לקורבן" (מעריב/ 22.3.06).
עכשיו שימו לב: עו"ד אייל שפר ביצע מעשים מגונים במשך חמש שנים בקטין בן 11, ויורם שרעבי קיים יחסי מין עם נערה בת 14. לא כתוב כמה זמן. ככה או ככה, מעשים מגונים בילד בן 11, נשמע יותר מחליא, מקיום יחסי מין עם נערה בת 14. אז איך זה שאחד קיבל שישה חודשים עבודות שירות, והשני אכל אותה בחמש שנות מאסר? התשובה פשוטה ומקוממת: במקרה הראשון, השופט "אימץ" את כתב ההגנה, ובמקרה השני, השופטת אימצה את כתב התביעה.
מי שניחן בעצבים חזקים, קרא ב"ידיעות-אחרונות" (16.6.06) כתבת פולו-אפ, על פרשת מעלליו המיניים של עו"ד אייל שפר. פשוט זוועה. ואיך הסביר השופט ירון לוי את גזר הדין המעוות שלו? דוברת ביהמ"ש אמרה בשם השופט, שימו לב: "בשיקוליו לעונש, העדיף השופט אלמנטים שיקומיים".
מה פירוש "אלמנטים שיקומיים"? האם פושע המין, עו"ד אייל שפר עשה על ביהמ"ש רושם גבולי? דהיינו, כליאתו, היתה מדרדרת אותו לעולם הפשע, ועונש מצחיק (עד כדי בכי) יציל אותו?
מצטער. פסיקתו של השופט ירון לוי, בעניינו של שפר מציבה סימני שאלה זוהרים על תבונתו, ויכולתו כשופט. אין כאן הרתעת פושעי מין, אין כאן שמירה על האינטרס הציבורי, אין כאן צדק, ואין שום פרופורציה, בין העבירה לגזר הדין. פסיקות כאלה, מעמיקות את הניכור, וחוסר האמון של הציבור כלפי המערכת.
במדינתי הדמיונית, כלבי השמירה לא היו מניחים לשופט כזה, עד שהיה מניח את המפתחות...
