|
מועצת המנהלים של חברת החשמל, קיבלה ביום חמישי (25.1.01) - לאחר שקיימה מיכרז פנימי - את אחת ההחלטות החשובות שהיו על סדר יומה: לרכוש גז בכמות של 3.2 BCM (מיליארד מטר מעוקב) - מזה 1.7 (%53) מחברת EMG המצרית (הכוללת את קבוצת מרחב הישראלית), ו-1.5 (%47) מספק ישראלי. המדובר בקבוצת ים תטיס בראשה עומד היזם יצחק תשובה, שכן לקבוצת בריטיש גז אין עדיין רזרבות משמעותיות מוכחות, שמקורן בים התיכון (מקור הגז המועדף). ההחלטה זכתה לקיתונות של צוננים, מפי גורמים במשק הישראלי. אחרי הכל, מדובר בעיסקה בהיקף 3 מיליארד דולר, לתקופה של 10 שנים. אלה טוענים כנגד מתן עדיפות לקבוצה המצרית. להגנתם טוענים מנהלי חברת החשמל, כי ההחלטה נובעת משיקולים עיסקיים טהורים בלבד, בהם הם מחוייבים. בדיקת עניין זה מגלה, כי בהחלטה גלומים לא רק שיקולים עיסקיים - בהם מחוייבת חברת החשמל כחברה עיסקית, אלא שיקולים מדיניים כבדי משקל.
|
|
המחיר - החברה המצרית הציעה מחיר זול יותר משתי המתחרות (ים תטיס ובריטיש גז). ולא במקרה. סוד כמוס הוא, כי עד הרגע האחרון ממש, ביצעה חברת החשמל התמחרות בין הספקים הפוטנציאליים. עניין זה נעשה בחדרי חדרים, על-מנת לייצור תחרות אמיתית בין הספקים. המחיר שנקבע, הינו זול לפי כל מבחני השוק. אלא שלהלכה - מדובר במחירי היצף, שנועדו לאפשר לחברה המצרית להכניס רגל חזקה למשק הגז בישראל. למעשה, גם עניין המחיר אינו סגור עדיין סופית. די אם נרד לסוף דבריו/הצהרותיו של יו"ר מועצת המנהלים של החברה, אלי לנדאו: ביום חמישי מיד לאחר ההחלטה, הוא התראיין לאמצעי התקשורת האלקטרוניים, ואמר כי החברה המצרית הציעה גז במחיר זול ב-10-20 אחוז ביחס לשני הספקים האחרים; בהודעה לעיתונות (כתובה) שהוצאה לאחר אותה ישיבה, הודיעה חברת החשמל כי הצעת החברה המצרית זולה בכ-20-30 אחוז מהצעותיהן של שתי המציעות האחרות. איזו גירסה אם כן היא הנכונה? יתירה מכך. כך וגם כך: כיצד ייתכן שגם לאחר ההתמחרות שבוצעה, לא יודעים בחברת החשמל לדווח באיזה שיעור בדיוק זולה הצעת החברה המצרית? המסקנה היא - ובכך מודים גם בחברת החשמל - גם נושא זה כפוף עדיין למו"מ חוזי עם החברה המצרית, שכן צריך להגיע עימם להסכם איזה גז בדיוק יסופק (מבחינת איכותו), מי יישא בכל עלויות הנחת הצינור והמתקנים בישראל, ועוד ועוד. ובמילים פשוטות: בשבועות הקרובים עשוי להיות מצב, שבו תגדיל חברת החשמל את היקף ההזמנה דווקא מקבוצת ים תטיס. ביטחון תיפעולי - חברת החשמל מבקשת לעבור בעוד כשנתיים לייצור חשמל בגז טבעי. על כן היא חייבת להבטיח אספקה שוטפת, גם במקרה של תקלה, תאונה או אסון טבע. הניסיון עם מצרים - כמדינה, נחשב טוב. עובדה: במשך כ-30 שנה לא נפסקה זרימת הדלק לישראל אפילו ליום אחד. גם בתקופת מלחמת המפרץ, לא הופרה עיסקת הדלק עם ישראל. לחברה המצרית יכולת אספקה מוכחת. עתודות הגז המצויות בידיה מגיעות לכ-3600 מיליארד מטר מעוקב. לעומת זאת, רזרבות הגז הפוטנציאליות של קבוצת ים תטיס נאמדת בכ-150 מיליארד מטר מעוקב. חברת החשמל מבקשת איפוא להבטיח תחרות בין הספקיות השונות. ולפי תוכניתה, כזאת ייקרא: החברה המצרית תניח צינורות להובלת גז טבעי. לשם כך היא תשקיע מאות מיליוני דולרים. וכדי להצדיק את ההשקעה, היא תתמודד בעתיד שוב ושוב על שיווק גז לישראל, במחירים שיבטיחו לחברת החשמל מחירים זולים יחסית. גם קבוצת ים תטיס, בראשה עומד יצחק תשובה, תשתלב בתוכנית הגדולה. הקבוצה תתבקש להוריד מעט מהמחיר בו נקבה, ולספק את החלק השני - %47. אך זאת רק ההתחלה: בחברת החשמל מתכננים לבצע בקרוב מיכרז (פנימי) נוסף, לאספקת גז, כדי להדביק את התצרוכת הנוספת הדרושה לחברת החשמל - בשל הגידול הטבעי בצריכה (המוערך בכ-%5). המדובר בכמות נוספת, בלתי מבוטלת, הנאמדת עתה - בהתבסס על הגידול הטבעי כאמור - בכמות של 2 מיליארד מטר מעוקב נוספים (לתקופה של 10 שנים). הדעת נותנת, כי אם תוכיח קבוצת ים תטיס את יכולתה העיסקית בתחום זה, אזי יגדלו סיכוייה לזכות באספקת חלק ניכר מכמות זו.
|
|
בחברת החשמל מגלגלים עיניים ומכחישים את הטענה, לפיה בהחלטה נלקחו בחשבון שיקולים מדיניים/פוליטיים. כך מוצגים הדברים באופן רשמי. ואולם, משיחות שניהלתי עם כמה גורמים בכירים במקומות הנכונים, עולה כי סוגיה זו נלקחה בחשבון. עובדה היא, כי כמה מהגורמים הקובעים בנושא, מגלים - בשיחות שלא לציטוט, כי הם אישית לקחו זאת בחשבון, בטרם הכריעו איזה חלק מהמיכרז יש להעניק למצרים. שאלת השאלות היא: מה לחברת החשמל ולסוגיה המדינית? מתברר, כי כמה משרי הממשלה ואף ראש הממשלה עצמו, בדקו ואף רמזו יותר מפעם אחת, כי יש להעניק לחברה המצרית חלק ניכר מהמיכרז הפנימי. הטעם לכך, נובע משיקולים מדיניים טהורים: הרצון לקנות את תמיכתו של מובארק. מובארק הפך בשנים האחרונות בכלל ובתקופה האחרונה בפרט לעוגן חשוב. על פיו יישק דבר. כי זאת יש לדעת: בכל הוועידות האיסלמיות שהיו לאחרונה, הוא סיכל הצעות החלטה להטיל חרם על ישראל. בימים אלה ממש, הוא פועל לטירפוד חרם שהוטל במצרים על יבוא מוצרים מישראל. מובארק משמש איפוא עוגן של יציבות ותמיכה גם בהסכם השלום עם ירדן, וגם במהלכי השלום עם הפלשתינים. גורם המעורה מאוד בנושא זה אמר לי מפורשות: מתן כמחצית מהזיכיון לחברה המצרית הוא מחיר נוח, בעצם אתנן זול, לחיזוק מדיניותו של מובארק כלפי ישראל. "הוא הפך להיות הנכס הגדול ביותר שלנו", אמר, "מדוע לא לחזק אותו". כדי להבין עד כמה רגיש עניין זה, ועד כמה חשוב לרתום את מובארק, נציין את העובדות הבאות, היבשות לכאורה: הקבוצה המצרית כוללת את חברת הגז המצרית, משקיעים פרטיים - חלק מהם נמנים עם הפקידות הבכירה במצרים, ובראשם מקורבו ויקירו של הנשיא מובארק, חוסיין סאלם; וכן את קבוצת מרחב הישראלית (בראשה עומד יוסי מימן), המחזיקה ב-%25 מהזיכיון. קבוצת מרחב בנתה יחד עם חברת הגז המצרית ועם קבוצת חוסיין סאלם את בתי הזיקוק באלכסנדריה. לפי הידוע, החתונה הזו - ההשקעה המשותפת של קבוצת מרחב יחד עם המצרים, נעשתה בברכת ראש הממשלה דאז שמעון פרס, ותוך מתן ערבויות ובטחונות בהיקף של מאות מיליוני דולרים מצד הממשלה המצרי. אחד משושביני העיסקה הוא נמרוד נוביק, מי שהיה אחד ממקורביו של שמעון פרס באותה עת. עתה נותר להבטיח לבתי הזיקוק עבודה לשנים רבות קדימה, ואספקת גז טבעי לחברת החשמל נכלל לכאורה בסידור עבודה זה. שאם לא כן, עלול הדבר לפגוע אישית באנשים הקרובים למובארק. ולכן צריך להיזהר. שאלה הנוספת העומדת על הפרק, היא איזה משחק משחקים כאן יו"ר מועצת המנהלים של חברת החשמל, אלי לנדאו - התומך בכל מאודו בהחלטת חברת החשמל; וח"כ אריק שרון, הטוען לכתר ראש הממשלה, שכבר קרא להעדיף ספקית גז טבעי ישראלית. לנדאו ושרון אינם זרים זה לזה. למעשה, לנדאו חב את כסאו לשרון - בעת שכיהן שרון בכהונת שר התשתיות, הוא מינה לפני כשנתיים את לנדאו ליו"ר חברת החשמל. האם פעל לנדאו בניגוד למדיניותו המוצהרת של מיטיבו ומי שנראה כראש הממשלה הבא? האם תיאמו השניים את עמדותיהם? אם ייבחר - האם יפעל שרון לביטול ההחלטה? לשאלות אלה יינתן מענה, מן הסתם, רק בחלוף הזמן. בינתיים יש בידנו רכילות ושמועות, שאין מקומם כאן.
|
|
