מי לא מכיר את הצירוף הלשוני האלמותי הזה - "אחרי החגים". מאז בגרתי והייתי לאדם עובד, ריתקה אותי תמיד תופעת ה"אחרי החגים", שלנו הישראלים.
במדינה בה הכל זמני, באופן ההופך כל יום בו אנו חיים לנצח שניתן לנו במתנה, מוזר לגלות בכל ספטמבר ומרס-אפריל מחדש, כיצד הופכים כולם פה ל"ספרדים", עם מין "מנייאנה" מקומית: מאניינה למי שלא מכיר - היא תשובה טיפוסית בספרדית, לכל שאלה, שהתשובה עליה כוללת התחייבות על זמן ההכנה/העבודה/או פגישה מראש. אצל הספרדים, ואצל רוב העמים הלטיניים באופן כללי, בולטת נטייה לדחות כל מה שרק אפשר - למחר.
והרי כולנו חכמים, כולנו יודעים את התורה, וכולנו יודעים שמשמעותו של המשפט הזה - "אחרי החגים" בעברית, היא בעצם: "חכו כמה שבועות, ניסע לטורקיה, נאכל דגים ומצות עד שנתפוצץ, נקרא 8 קילו עיתונים ונדבר כשנחזור".
החוויה הזו, בה אדם נאלץ לטלפן ללקוח (שלא לדבר על ספק) ולבקש ממנו להתחייב על זמן ההגעה (או זמן התשלום, או זמן סיום העבודה או מה שזה לא יהיה...), באמצע ספטמבר או במרס-אפריל, מוכר כמעט לכל אדם במדינה. קבלת התשובה הזו, העייפה, האיטית, המתחסדת: "תחזור אליי אחרי החגים", היא חוויה מגוחכת לפעמים. בעיקר כשמדובר, בכאלה שאף פעם לא שילמו בזמן, או סיימו את העבודה במועד לו התחייבו מראש.
אז למה אנחנו נזכרים במשפט הזה כשהחגים מאחורינו?
התשובה היא חד-משמעית: השנה, גם "אחרי החגים" זה כבר לא - אחרי החגים. השנה, כך עולה משיחות רבות שלנו, עם בעלי עסקים ומנהלים לאורך כל שדרת העסקים של ישראל, בשבועיים האחרונים - התשובה המקובלת בשוק היא: "אחרי המלחמה". ואנחנו לא מציעים לכם לאבד אמון בשוק הישראלי. לא מציעים לכם למכור מניות. אבל לפני שאתם משקיעים בבורסה, או בכל פעילות עסקית שהיא, אנו ממליצים לכם לבדוק טוב טוב, מדוע אנשי עסקים עונים בטלפון "אחרי המלחמה".
תמונה פסטורלית עם בלורית - לפני המלחמה ראש הממשלה הודה השבוע, פומבית, ובאופן יוצא דופן, שגם הוא, למרות - ואולי בשל גילו המתקדם, חש ב"ענני מלחמה". כן כן, גם הוא עמד מול העם (או לפחות מול עדת צלמים) בתמונה כמעט פסטורלית, שיותר מכל מזכירה תמונות של אריק שרון (כשעוד מותר היה לקרוא לו אריק), על גדת תעלת סואץ בשנת 1973 - מלחמת יום כיפור.
ואריק, כמו אריק, הבטיח בחצי חיוכו התמידי, כי אם יתקפו אותנו: "תגן ישראל על תושביה". שזה הרי אומר - הפעם תתקיף הטייסת שאני הכי אוהב את בגדד.
אך כבר לפני שעלה ראש הממשלה, על כבש המטוס ונאם אל העם, דיווחו מתחילת החודש כמה גופים כלכליים מרכזיים בשוק, כי הפגיעה במשק בתקופה הקרובה, נראית כבר בברור.
כלכלני בית ההשקעות אילנות-בטוחה, מעריכים, כי הרבעון השלישי של השנה יסתיים בפגיעה במשק הישראלי, שעוצמתה תלויה באופן התפתחויות האירועים הביטחוניים באזור. כלכלני החברה מעריכים, כי מרבית הענפים במשק יפגעו מהידרדרות במצב הביטחוני, על-רקע המלחמה הצפויה בין ארה"ב ועירק והשתתפות שאפשרית של ישראל במערכה זו.
לא פלא, אם כן, שמנהלים עם חוש ריח טוב למדו חזור ושנן את המנטרה החדשה: "אחרי המלחמה". הכלכלנים מציירים לנו תסריט עגום, ובו המלחמה מביאה עימה: פיחות מואץ (עוד יותר מזה שכבר כאן), קיטון נוסף בצריכה הפרטית (כמובן - לא ממש קל לבצע רכישות מהחדר האטום), גידול בגירעון הממשלתי (כן - זה לא זול לקבל נשק ומטוסים ב'חינם' מהאמריקנים), הורדת הדירוג (טוב - את זה גם אנחנו כבר יודעים), גיוס אנשי מילואים וחברות לפעילות מלחמתית (טוב, לפחות תקטן האבטלה).
ו"הדובדבן"... פגיעה פיזית בתשתיות של מדינת ישראל.
על החלק האחרון כבר נכתב לא מעט השבוע. ביום של הטילים, כך צופה מבקר המדינה למשל, לא תוכל עיריית תל אביב לספק מים לרבים מתושביה. וזה קצה קצהו.
ואם עדיין לא נכנסתם לפאניקה, הנה השוס.
כלכלני אילנות-בטוחה מעריכים (10.10.02), כי במידה ויחול איזשהו שינוי לטובה באחד מהפרמטרים המסכנים את עתידנו בחודשים הקרובים, הרי שהשפעתו על המשק, ואני מצטט: "לא תהיה מיידית, אלה הדרגתית ואיטית".
במסעותינו ב'סיטי' של תל אביב, גילינו עוד תופעה מעניינת. רבים מהברוקרים בשוק ההון שעימם שוחחנו, לא היו מוכנים להודות בכך שהכל קפוא. והרי כולנו יודעים לקרוא, לגלוש באינטרנט ולחטט במאמרים עסקיים. הרי כולנו רואים את ה'אדום אדום' הזה שצובע כבר שבועות את מסכי הבורסה של ניו-יורק, פריז, לונדון ופרנקפורט. הרי כולנו צופים בחרדה, בעלייה המטאורית של הדולר. הרי כולנו יודעים שלא מספרים לנו הכל.
אז למה אף אחד מהברוקרים שעימם שוחחנו, לא קם וצועק לכם משקיעים יקרים: "חכו, ניסע לאילת, נתחבא אצל הדודה והדוד בעפולה, נישן עם רדיו מכוון על ה'גל השקט', נקפוץ מידי פעם לחדר האטום, ונמכור לכם מניות... "אחרי המלחמה"?