לכאורה, לפני שמחפשים את האקטואליה בפרשת השבוע כדי למלא את היעוד שהציב לעצמו טור זה, צריכים קודם להתעדכן באקטואליה; אחרת, אולי נצליח לאמר משהו על פרשת השבוע, אבל נתקשה למצוא את הקשרים הפנימיים בין אירועים שקרו לפני כאלף ושלוש מאות שנה לבין האירועים שאנו חווים כיום?
הח"מ די הפסיק לצרוך את המוצר המכונה תקשורת המונים; אולי מפני שהבחין כי השתבש סדר האותיות; התקשורת הפכה לתשקורת והָהֲמונים הפכו להַמּוֹנים (מלשון 'הונאה' למי שצריך הסבר). לכאורה כנ"ל, זו עלולה להיות בעיה, אבל הרי לא באמת ניתן להתנזר מהמוצר הזה, תשקורת הַמּוֹנים; גם אם נמנעים מלעקוב אחר החדשות, הן מגיעות אלינו בדרך כזו או אחרת. חוץ מזה, הרי אמרנו לא אחת כי ענייננו הוא בעקרונות המנחים, בהנחות היסוד, ולאו דוקא באירועים פרטניים, גם אם הם חשובים ביותר לכאורה.
המדינה הזאת, 'ראשית צמיחת גאולתנו' לדעת רבים וטובים, ו'חלופת משיח' לדעת רבים עוד יותר, נמצאת מזה זמן רב בתהו ובהו מתגבר והולך; לאחרונה זה מתבטא, בין היתר, בהשבתת יישובים שלמים מסבות ביטחוניות מצד אחד, ובהכרזות על נחישות להמשיך בדרך שהמיטה עלינו את אותן נסיבות ביטחוניות מצד שני.
המנהיגים נשמעים נחושים ביותר, בטוחים בעצמם עד כלות, ובתקשורת ההמונים, לא כל כך שומעים את הכרזתו של הילד התמים: המלך הוא עירום, הרועים לא באמת יודעים לאן הם מובילים את צאן מרעיתם והם רק מעמידים פנים שהם כן יודעים.
אפשר להתנחם בעובדה שמספרם של החסידים השוטים של אותם מנהיגים, הגיע לשפל חסר תקדים. רוב העם זיהה את הזיוף כבר מזמן ועל כן רבים לא הצביעו בבחירות כי לא היה למי להצביע; וגם אלה שטרחו להצביע, רובם עשו זאת מחשש שיעלה מישהו שהם אוהבים פחות. דומה כי לאחרונה גם הם מתפכחים והולכים.
כל עוד לא נמצאה חלופה למנהיגות הכושלת, המובילה לשום מקום במקרה הטוב ולאבדון במקרה הפחות טוב, זו לא באמת נחמה. אפילו לא נחמת עניים; אולי נחמת שוטים.
וכאן אנחנו מגיעים להנחת היסוד הרווחת אצל רבים וטובים שהמדינה היא 'ראשית צמיחת גאולתנו' או 'חלופת משיח'. אפילו אם טורחים להדגיש שזהו החלק הנמוך שבתהליך הגאולה, תדמיתה של הגאולה יוצאת רע מאד כאשר אומרים שהתהו ובהו השוררים במקומותינו הם חלק ממנה. אם זהו תהליך של גאולה, מהו תהליך של חורבן?
הגרוע מכל הוא שהשקפה זו אינה מותירה מקום להנעת תהליך של תיקון, לחיפוש אמיתי של דרכי מילוט מהנתיב החורבני. כי אם זה חלק מתהליך הגאולה, הרי לא יעלה על הדעת שננסה להמלט מתהליך הגאולה, הלא כן!?
ותדמיתו של המשיח, זו בעיה עוד יותר קשה. המושג הזה, משיח, הוא מושג תורני המתייחס לאדם שמעלתו הרוחנית גבוהה כל כך, שבכוחה הוא יגאל את העולם מן הרע השולט בו. אנחנו החלפנו את האיש, את המשיח בתהליך ובכך עשינו לעצמנו עוול נוראי; הצטרפנו לעדת קרח.
הנחת היסוד של החלפת האיש בתהליך בו פועלים אנשים רבים באופן די אקראי, לקוחה מדבריו של קרח במחלוקת שעורר על משה:
ג וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה'.
קרח סחף עמו את רוב בני ישראל שרצו להיות שותפים פעילים, כלומר לזכות בתפקיד בתהליך המשיחי; אחרי הכל לכאורה יש המון הטבות בתפקידים השונים. כנראה, אף אחד מהם לא חשב על כך שגם אם קרח זוכה במאבק מול משה, הם תמיד ישארו בצל. אפשר להבין אותם ואף להצדיק, במונחים הדמוקרטיים המקובלים. הם רצו הזדמנות שווה להתמודד על כל תפקיד, ומה יותר לגטימי מזה?
חכמות נשים בנתה ביתה המקורבים ביותר אל קרח היו שלושה:
א וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן.
לקראת השלב הסופי והמכריע בעימות מול משה, נעדר אחד מהם:
כה וַיָּקָם מֹשֶׁה, וַיֵּלֶךְ אֶל-דָּתָן וַאֲבִירָם; וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו, זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. כו וַיְדַבֵּר אֶל-הָעֵדָה לֵאמֹר, סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, וְאַל-תִּגְּעוּ, בְּכָל-אֲשֶׁר לָהֶם: פֶּן-תִּסָּפוּ, בְּכָל-חַטֹּאתָם. כז וַיֵּעָלוּ, מֵעַל מִשְׁכַּן-קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם--מִסָּבִיב; וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים, פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם, וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם, וְטַפָּם.
להיכן נעלם אוֹן בֶּן-פֶּלֶת? (סנהדרין קט/ב)
אמר רב: און בן פלת, אשתו הצילתו; אמרה ליה מאי נפקא לך מינה? אי מר רבה, אנת תלמידא; ואי מר רבה, אנת תלמידא. אמר לה, מאי אעביד? הואי בעצה ואשתבעי לי בהדייהו. היתה לו אשה חכמה ששאלה אותו, מה יצא לך מהשותפות עם קרח? הרי מעמדך לא ישתדרג במקרה שקרח ינצח. את צודקת, השיב; אבל מה אעשה ואני נמנה בין מייסדי המפלגה? איך אוכל לסגת כעת? מסתבר שהיא היתה באמת חכמה.
נתנה לו יין עד שהשתכר ונרדם והיא ישבה על פתח האהל לסרק את שערה. כך הוא לא שמע שקראו לו כי היה ישן, ואיש לא העז להכנס אל האהל כדי להעירו, כיוון שלפתחו ישבה אשה סתורת שיער.
באותה גמרא מסופר גם על אשתו של קרח שדירבנה אותו להתעמת עם משה ובכך הביאה לאבדנו וגם לאבדנה שלה. לשתי נשים אלו רומז שלמה המלך בפסוק (משלי יד) א חַכְמוֹת נָשִׁים, בָּנְתָה בֵיתָהּ; וְאִוֶּלֶת, בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ. החלק הראשון – אשתו של און, והשני אשתו של קרח.
מן הסתם, גם כעת יש נשים כאשתו של און וגם נשים כאשתו של קרח. הבעיה היא ששומעים רק את האחרונות; אולי זו תוצאה של המהפכה הפמניסטית.
אשתו של אוֹן בֶּן-פֶּלֶת הבינה את מה שהוא לא הבין, אולי כי היה עסוק מדי בהזיות על תפקיד מכובד שיזכה בו; היא הבינה שהכל אינטרסים והיחיד שיכול להרוויח, אם בכלל, זה קרח. לכל הנלווים אליו אין סכוי אמיתי לשדרג את מעמדם.
אנחנו באנו לארץ הנכספת בהחלטה נחושה להפרד ממשה ומדרכו ולאמץ את דרכו של קרח, שהרי הוא דמוקרט אמיתי. התוצאה טופחת על פנינו יומיום כמה פעמים ביום, בתהו ובהו המשתלט והולך על חיינו. מה הקשר? ובכן מומלץ לקרוא שוב את מאמרנו מלפני שנתיים לריענון הזכרון. שם הראינו כי דרכו של קרח מובילה בהכרח לתהו ובהו, והרי זהו בדיוק מה שיש לנו היום.
לאחרונה ראיתי סקר המגלה כי הישראלים אופטימיים; אולי, אינני יודע. מה שאני כן יודע זה שביחס לקבוצת ההנהגה של המדינה, קשה למצוא מישהו המאמין שיהיה שיפור. נראה אפילו שיאוש פשה בנו מהאפשרות שתקום לנו מנהיגות ראויה. מאיפה היאוש אצל עם אופטימי?
ובכן, כאשר היינו בגולה פיזית, היו תקופות טובות ופחות טובות; היו גם תקופות רעות מאד. אבל שם לפחות איש לא השלה את עצמו שזוהי גאולה או שזהו המשיח. היתה תקווה לגאולה שתבא על-ידי משיח צדקנו והתקווה נתנה כח להתגבר על כל הקשיים. כאן אומרים לנו שזו הגאולה וזהו המשיח, אז לְמָה נותר עוד לקוות? וכאשר אין תקווה, מה ימנע את היאוש?
ולא שאנחנו חסידי היאוש חלילה; אנחנו בטוחים שיכול להיות טוב, שעוד יהיה טוב, ובקרוב ממש. כדי שזה יקרה צריכים רק שקרח יחזור בתשובה, או לפחות עדת קרח תחזור בתשובה ותחבור למשה/משיח. נשמע דמיוני? לאו דוקא. זה יקרה כי העם לא יוכל לסבול עוד את התהו ובהו המתגבר והולך. יש לזה גם רמז בקבלה:
(תהלים צ"ב) יג צַדִּיק, כַּתָּמָר יִפְרָח; סופי תיבות קרח. לרמז שעתיד קרח לעשות תשובה ולהצטרף אל משה. ואז יתקיים בנו ההמשך: ד שְׁתוּלִים, בְּבֵית ה'; בְּחַצְרוֹת אֱלֹקֵינוּ יַפְרִיחוּ. טו עוֹד, יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה; דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ. טז לְהַגִּיד, כִּי-יָשָׁר ה'; צוּרִי, וְלֹא-עַוְלָתָה בּוֹ.
ואז סוף סוף יהיה רק טוב באמת, ליהודים וגם לכל האחרים.
