כשקראתי בסוף השבוע את המאמרים של שניים מבכירי הפובליציסטים של "הארץ", יואל מרקוס וזאב שיף, לא האמנתי למראה עיני. הייתי בטוח שאני קורא מאמרי מערכת של "נקודה", או רחמנא ליצלן של "מקור ראשון". כותב יואל מרקוס: "דין קסאם ששוגר ללב אוכלוסיה, גם אם לא הרג איש, דינו כאילו פגע וגרם לטבח אזרחי המוני, והוא מחייב תגובה חריפה. על הפלשתינים לדעת שאם אזרחים ימשיכו להיות יעד בלא הבחנה - גם אזרחים עלולים להיות מטרה. לא בשיטת פרס שמרס, אלא בשיטת עין תחת עין".
והיות שקנאת סופרים תרבה חוכמה, "בעיתון לאנשים חושבים" מתחרה בו ה"פנאט הימני" זאב שיף: "כל הסיכויים הם שקווי ההתכנסות יהיו קווי הלחימה החדשים של ישראל. מנהיג המשלה את עצמו ואת הציבור בעניין זה מפגין חוסר אחריות. בהתכנסות חד-צדדית חדשה תחזור ישראל על השגיאה הגדולה של ויתור על פירוז השטח שממנו נסוג".
ואם חלילה תתבצע התוכנית הנואלת של ראש הממשלה אהוד אולמרט וממשלתו הנבחרת, מזהיר זאב שיף החושף שיניים מאיימות של מחרחר מלחמה: "כאשר קוי הנסיגה ייהפכו לקוי הלחימה החדשים - רק עניין של זמן עד שצה"ל יפלוש שוב במלוא כוחותיו לגדה ועריה". האין להסיק מכך שהוא הדין גם היום ברצועת עזה המשגרת מאות קסאמים לשדרות ובנותיה, מאי נפקא מנה?
והאיום הגדול ביותר על ביטחוננו מזהיר זאב שיף: "ההיסטוריה של הסכסוך מלמדת כי אצל הפלשתינים היו תמיד קיצוניים שהסכימו להתאבד בפיגוע טרור. הפעם אירן יכולה לסייע להם ברצונה לערער את הסטטוס קוו האזורי".
ולקורא הנבוך והתמים לא נותר אלא לשאול את מרקוס ושיף האם עד היום הם לקו בהבנת הנקרא והנשמע מפיהם של הטרוריסטים גולי תוניס ובראשם הרוצח יאסר ערפאת שהפרו במצח נחושה את הסכם אוסלו . מדוע מילאו הפובליציסטים הנערצים את פיהם מים. היכן היו כשמוחותינו נשטפו במקסם השווא של "מזרח תיכון חדש". מדוע לא שעו לאזהרותיהם של "הפנאטים הימנים ההזויים" שהתריעו מהסכם אוסלו האומלל, מהחרבת ישובים ומנסיגה ללא תמורה, מדעו אטמו אוזניים לאזהרותיו של הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון "רוח גבית לטרור", מ-"אל תתנו להם רובים". איך לא הזדעזעו מהאמירה האומללה "קורבנות השלום", או מתאומתה "ננהל מו"מ כאילו אין טרור ונילחם בטרור כאילו אין מו"מ". מדוע שתקו כשיצחק רבין ז"ל לא מימש את הסעיף של "זכות המרדף החם" שהיתה שמורה לישראל בהסכם אוסלו.
רק היום נפל להם ב"הארץ" האסימון...לפתע למדו את "ההיסטוריה של הסכסוך". אולם לאסוננו הם התעוררו מאוחר מדי ומעט מדי, אחרי שלמעלה מ- 1,000 קורבנות שילמו בחייהם על אין סוף של מעשי איוולת. אילו היו יוצאים בזמן בתביעה "עין תחת עין" היה נחסך דמם של חפים מפשע, משום ששני הפובליציסטים הנכבדים הללו הם האורים והתומים של "האנשים החושבים" שדבר ראשון בבוקר קוראים את "הארץ".
