רפואת התדרים התחילה בגרמניה בתחילת שנות החמישים של המאה ה- 20. הוגה הרעיון והמפתח היה ד"ר וול, רופא מדיציני, מומחה ברפואה סינית ופיסיולוג.
ד"ר וול החליט לבדוק את ההולכה החשמלית של נקודות הדיקור הסיניות. להפתעתו הרבה מצא שוני מהותי ברמת ההתנגדות החשמלית והמתח בהשוואה למקום שליד נקודת הדיקור. מדובר במכפלות של שניים ומכאן המשמעות הרבה וההוכחה הניצחת למיקומן האנטומי של נקודות הדיקור.
ד"ר וול לא הסתפק בבדיקה זו, והחליט לבדוק אם ישנן נקודות נוספות ואיתר כ- 1,800 נקודות נוספות בגוף (גם ברפואה הסינית אנו מכירים לפחות עוד 1,800 נקודות בנוסף לנקודות הקלאסיות).
בהמשך החליט ד"ר וול לבדוק איזה תפקיד ממלאת כל נקודה. בהדרגה, ובמסירות אין קץ, מיפה ד"ר וול את הנקודות לפי גישתו ואף ציין את המהות של כל נקודה ולאיזה צרכים טיפוליים היא תשמש.
עבודתו נמשכה עשרות שנים ונטלו בה חלק קבוצה גדולה של רופאים, אשר העריצו את האיש ואת דרכו. השיטה שפיתח ד"ר וול נקראת EAV על שמו (Electro Acupuncture according to Voll). האבחון בגישה זו ארוך ומחייב מיומנות רבה. גם הטיפול ממושך ומחייב טיפולים חוזרים רבים. התוצאות תמיד מפתיעות לטובה, ושמה של השיטה הולך לפניה.
ד"ר מורל, רופא קונבנציונלי, מומחה ברפואה הסינית ופיסיולוג היה תלמיד מובהק של ד"ר וול. הוא ניסה לקצר את תהליכי האבחנה והטיפול ולפשט אותם, כדי לאפשר ליותר אנשים פחות מיומנים לסייע לכמה שיותר חולים. לפי הבנתו, כולנו בנויים מתדרים - משדות אלקטרו-מגנטיים. כאשר מתעוררת בעיה או מחלה ישנן הפרעות בדרגות שונות בשדות החשמליים. הוא חשב שאם נצליח לפנות את השדות החולניים הללו, נזרז מן הסתם את תהליכי ההחלמה.
לשם כך חבר ד"ר מורל למהנדס צעיר ומבריק בשם ראשה, שהצליח להמציא מערכת מסננים אשר סיננה את התדרים החולניים והעצימה את התדרים הבריאים. מערכת מסננים זו היא, למעשה, גדולתו של מכשיר הביו-תהודה. ואכן, כל חולה אשר הגיע לבדיקה ולטיפול אצל מורל, עבר טיפול הנקרא טיפול בסיסי לפינוי השדות החולניים. המרחק מכאן עד לשימוש באבחנה לטיפול בבעיות רפואיות הכוללות אלרגיות, הרעלות שונות וטיפול בצמחי מרפא, היה קצר. מורל הבין כי לכל מצב חולני יש תדרים מסוימים וכי התוצאה של מציאת תרופה מתאימה - מבחינת התדרים, תהיה ווקטור אפס.
כך נהג גם באבחנה של אלרגיות, אלא שכדי למנוע מאנשים רגישים לחוות התקף משני בבדיקת החומר, הפך מורל את כיוון התדרים, כך שבכל מקרה הווקטור תמיד יהיה אפס בעת מציאת החומר המרגש. כאשר חולה הגיע לבדיקה, מלבד תשאול לגבי הבעיה, הוא עבר גם טיפול בסיסי בכדי לפנות כמה שיותר שדות נלווים. אחר כך החלו הבדיקות עצמן והטיפול בוצע בהתאם לממצאים. בתחילת הדרך השתמשו לצורך האבחנה והטיפול באמפולות, אך כיום מחליפה תוכנת מחשב את האמפולות. המכשירים השתכללו במשך הזמן וכיום משתמשים לבנייתם במיטב הרכיבים האלקטרוניים.
מה הבעייתיות של המכשיר? ראשית, מאחר שהמדידות די סובייקטיביות הן מחייבות מיומנות רבה של הבודק. בנוסף, הנקודות עצמן יכולות להוות בעיה עבור הבודק, כאשר העור יבש מדי, לח מדי ו/או צלקתי וכדומה. במקרים כאלה הבדיקה הרבה פחות אמינה. כאשר נמצאת האבחנה ומחפשים טיפול, ישנן הרבה תרופות עם תדרים שכמעט תואמים למצב הבעייתי. ברמת האבחנה והטיפול זה עלול להטעות, כי פעמים רבות ריבוי של מחלות לכאורה, אשר אינן קיימות בפועל, מהוות חלק תואם תדרים למצבו של הנבדק. מטפל מיומן מודע לכך, מקבל רק את מה שהכי מתאים למצבו של הנבדק ומתייחס לתוצאות נוספות של הבדיקות, כדי למזער את הפער בין ממצאי בדיקה זו לבין המצב המציאותי.
אחת השיטות היא השיטה ע"ש סקוט-מורלי, ידיד ותיק שלי ומטפל משכמו ומעלה. הוא אינו רופא מדיציני, הוא אקופונקטוריסט ואחד המטפלים שעבדו עם ד"ר וול. הואיל וגם אנטוני סקוט-מורל הוטרד מבעייתיות ממצאי הבדיקה במכשיר, הוא חיפש פתרון ומצא את השיטה הנקראת על שמו. מי שמכיר ומבצע את הבדיקה בדרכו של אנטוני מופתע מאמינות התוצאות ומיכולת הטיפול הגדולה בהרבה מזו הרגילה. שיטתו מחייבת זמן בדיקה ממושך מאוד ודורשת סבלנות אין-קץ מצד הבודק והנבדק.
כיום ישנם בשוק מספר מכשירים המשמשים לאבחנה ולטיפול. מניסיוני, אני מאמין במכשיר ה- Mora Super, ואני משתמש בו מזה שנים אחדות. היה ברשותי מכשיר מהדגם הישן שמאוד אהבתי להשתמש בו, כי נדרשו מיומנויות נוספות על אלה הנדרשות ממטפלים המשתמשים במכשירים החדשים. המכשיר משרת אותי במגוון רחב של בירורים וטיפולים. השכיח שבהם הוא הבדיקה והטיפול באלרגיה.
כיום אני משתמש במכשיר כחלק מטיפול חדשני שפיתחתי למניעת נשירת שיער. מכשיר הביו-תהודה משמש לחלק נכבד מהטיפולים במקרים אלו ומאפשר לי לעזור לאנשים לטפל לא רק בנשירה כי עם גם במגוון רחב של בעיות נוספות. כלומר, הטיפול במכשיר הביו-תהודה הוא כוללני גם בתהליך הטיפול בנשירת השיער. המטופלים הרבים יכולים להעיד על איכות הטיפול ועל התוצאות המרשימות.
ישנה מגבלה טכנית שחייבים לקחתה בחשבון והיא גיל הנבדק/מטופל. תינוקות אינם יכולים לאחוז באלקטרודות, על כן לא ניתן לבצע בהם בדיקה. הבדיקה והטיפול בילדים יצליחו רק מגיל 5 שנים בערך, עת הילד/ה מבינים ומסוגלים לאחוז באלקטרודות. כמו-כן, צריך להיות מודע להשפעת שעות היממה על תוצאות הבדיקה. בשעות היום אנו יותר יאנג ובערב אנו יותר יין. זוהי בעיה טכנית בעלת משמעות עבור הבודק ולא עבור הנבדק, אך היא בהחלט קיימת.