אם חלילה תיפול שערה אחת מראשו של חייל שלנו במהלך המבצע המתגלגל הקרוי "גשמי קיץ", מבלי שלנגד עיניהם של יוזמיו יש מטרה ברורה, חד-משמעית ונחרצת - אזי כל טיפת דם של חייל תחול על ראשם של השולחים את לוחמינו היקרים לחרף את נפשם לריק.
הרהורי כפירה שכאלה עולים כששומעים את הצהרות דוברי הממשלה המסבירים שתכליתו של המבצע לשחרר את שני החטופים: החייל גלעד שליט, והנער אליהו אשרי. זוהי תכליתו המוצהרת של המבצע, כשברקע מתפוצצים 4 קאסמים השמים ללעג ולקלס את הצהרותיהם של דוברי ראש הממשלה ושר הביטחון שלו.
אם ישוחררו שני החטופים יהיה זה יותר מנס, ואז על-פי ההצהרות ישובו כוחות צה"ל לבסיסיהם, ומה אז...? האם נמתין לחטיפות נוספות, האם נמתין להמשך פעולת החפרפרות המגיחות ממחילותיהן וקוטלות מהעורף את חיילינו, האם נמתין להמשך מטחי הקסאמים עד להרג המוני חלילה, האם נמתין לפגיעה במתקנים אסטרטגיים בדרומה של אשקלון?
קיימת הסכמה לאומית שאין מפקירים שבויים, ועלינו לעשות ככל יכולתנו לשחרורם. אולם ההזיה שיש להסיג את צה"ל לאחור אם יקרה הנס וישוחררו החטופים, הוא צעד נוסף במצעד האיוולת שראשיתו בהסכם אוסלו, המשכו באיפוק על רצח של יותר מאלף אזרחינו באינתיפאדה, ושיאו בהסתלקותו של צה"ל מרצועת עזה כשבנסיגתו הרסו דחפוריו בתיהם של 8,000 יהודים. מעשה טירוף שלא יאמן!!!
נגמר התירוץ שאין הצדקה שרבבות חיילים ישמרו על קומץ יישובים בגוש קטיף, ולמי ששכח, זה היה ההיגיון העקום להריסתם. ובתמורה - עיי החרבות הפכו לבסיסי שיגור של קסאמים, וממשלת החמאס נבחרה כאות הוקרה לגירושם של היהודים.
ברוב ביזיון וקצף, האתגר של צה"ל עתה הוא לא להגן על מתנחלים מוקצים בגוש קטיף, אלא על תושבי שדרות ובנותיה. ובשעות אלה, כשצה"ל נאלץ לגרור רגליים לתוך הרצועה, זאת חייבת להיות מטרתו המוצהרת של המבצע: להגן על אזרחי ישראל!!! אין מנוס, מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננים, צה"ל חייב להישאר בתוך הרצועה. אין צורך לשבת בתוך שכונות צפופות, בדיוק כפי שלא יושבים בקסבה של שכם. בתחבולות תעשה לך מלחמה, יש תפריט מגוון של אמצעים לגרום לכך שקסאמים לא ישוגרו משם, ומחילות טרור לא יפערו את פיהם בעורפנו בתוך גבולות 1967.
נוכחות צבאית ומודיעינית כזאת קיימת ביהודה ושומרון המונעת שיגור קסאמים, ומונעת התחמשותם של הטרוריסטים - כפי שהם מתחמשים באין מפריע ברצועת עזה, דרך ציר פילדלפי אותו הפקרנו באיוולתנו.
במקום לטפל, קרי לחסל, את מנהיגי החמאס הזמינים בממשלת הטרור היושבת בעזה, פולטים חכמי חלם שלנו ובראשם המשנה לראש הממשלה שמעון פרס מנטרה חדשה, המרחיקה עדות לדמשק, שם טמון זרע הפורענות, שם יושב השטן בכבודו ובעצמו, אותו משווים ברוב טמטום לבן-לאדן. חאלד משעל הוא האיש שדמם של חיילינו ואזרחינו בראשו. איסמעיל הנייה וחבר מרעיו עוברים בעיני פרשנינו מטמורפוזה, מתחילים להצמיח כנפי יונה דוגמת אלה בהם מנפנף חסיד אומות העולם וחתן פרס נובל בעתיד אבו מאזן.
אסיים בתקווה שמאחורי הבחירה בשם "גשמי קיץ" לא מסתתרת מטרה זדונית, משום שבגשמי קיץ אין כל תועלת, אלא בגשמי ברכה הבאים בעיתם בעונת החורף.
