איך זה שאותה ממשלה שחילקה נשק וכסף למחבלים, ששתקה כל כך הרבה זמן מול הקסאמים, פתאום יוצאת לפעולה נרחבת? מה קרה?התשובה: דעת הקהל מתחילה להתקומם על ההינתקות ועל ההתכנסות העתידית.
למעשה, הפעולה בעזה נועדה לאפשר בסופו של יום את גירוש יהודי שומרון ויהודה. כך אומר האלוף עוזי דיין במאמר שפרסם עם צאת צה"ל למבצע. וכך כותב האלוף בדימוס:
"אם לא נחזיר את ההרתעה, לא נוכל לבצע את ההפרדות. הפעילות הצבאית צריכה לשרת את המטרה המדינית ביטחונית הישראלית - הפרדות יזומה מהפלשתינים. אם לא נחזיר את ההרתעה ולא ניתן תשובה ביטחונית לירי הקאסמים, לא נוכל לבצע את ההפרדות ביהודה ושומרון. זו צריכה להיות המטרה האסטרטגית של מבצע 'גשמי קיץ' ובהמשך של החורף שאחריו, החזרת תוכנית ההפרדות היזומה, המכונה 'התכנסות' לפסי ביצוע ריאלים". כל עוד האש בוערת בעוטף עזה, קאסמים מעופפים מעל גני ילדים בשדרות, וחיילים נחטפים ליד כרם שלום, לא יכולה ממשלת הגירוש לשכנע את "העם", ו"צבא העם" בנחיצות הגירוש הבא. השקר לא עובד, כי המציאות מכה בפניו. העוול שנעשה עם גירוש יהודי קטיף חשוף, הפצע מדמם. והארץ בוערת.
כדי לערוך טיהור אתני לעוד יהודים, צריך שקט בדרום. קול דממה דקה. מקסימום שאפשר לשמוע שם הוא הרוח בענפי הערבה. הערבים מציתים את האש, והמשטר על-פי שיקולים פוליטיים ושיקולי הרצון לגרש, יגרמו לשקט, או תבערה. בכוחה של ממשלת הגירוש לייצר שקט, אם היא רוצה. כמו שייצרה למשל לפני גירוש תושבי גוש קטיף, או לפני מערכות בחירות למיניהן.
לא שקט מוחלט, אבל שקט יחסי אפשרי. ואם לא אז יוצאים למבצע צבאי נרחב כדי לייצר שקט כזה, בהתעלמות מוחלטת מהאבסורד והרוע על כך שרגע קודם חולקו נשק, כסף ואמצעים אחרים לאותם גורמים עוינים בשטח, על-ידי אותה ממשלה עצמה. אולמרט ופרץ העבירו רק בחודש האחרון נשק ותחמושת לכוח 17, עליו מפקד מחמוד דמרה, מבוקש בכיר על-ידי ישראל, ובשבוע של גירוש עמונה הועברו כמה מיליונים לרש"פ וחמאס.
ואם סומכים על זכרונו הקצר של הציבור, הרי ששקט בדרום, גם לאחר חטיפת החייל, יאפשר את הלוחמה הפסיכולוגית כאילו "בדרום שקט", וכעת לא נותר אלא לגרש גם את יהודי יהודה ושומרון, ונמר עם גדי ירבץ.
במקביל, לא תתאמץ ממשלת הגירוש יותר מדי כדי להפסיק את התבערה ביהודה ושומרון. שהרי אם "שקט" אין צורך לגרש. אבל אם "השטח בוער" הרי שצריך להסתלק משם. כך בדיוק עשו לתושבי גוש קטיף. לפני הסכמי אוסלו שמרו למשל בכפר דרום שלושה חיילים בלבד - התושבים זוכרים את שמותיהם - ואחד שהיה מנמנם בש"ג.
למרות האזהרות והתחנונים של המתיישבים שהם ירצחו בנשק הזה, העבירה ממשלת ישראל נשק וכסף לרוצחים בכפרים עוטפי גוש קטיף. ואז הובאו אלפי חיילים "לשמור" על תושבי הגוש. הוראות הפתיחה באש היו מוזרות ובלתי יעילות. דמם של התושבים ושל החיילים נשפך. ואז טענה ממשלת הגירוש ותועמלניה: "למה שכל כך הרבה חיילים יגנו על קומץ מתיישבים סהרורי?".
התושבים גורשו. יתומים ואלמנות נתלשו מהבתים, והמתים נסחבו מהקברים. אחרי תקופה ארוכה של שקט יחסי ביהודה ושומרון בשבועות האחרונים שומעים שם על עוד ועוד מקרי ירי, ניסיונות חטיפה ואירועים מצמררים דומים.
זה כנראה מה שצפוי לתושבי יו"ש בתקופה הקרובה. אלא אם יצאו למחאה נרחבת ולא יסכימו להיות בשר תותחים. ידע כל נער, חייל וכל אם עבריה, כי למרבה האבסורד, מי שמשתתף כיום בפעולה בעזה, עוזר לשלטון לשרוד, משרת את הגירוש הבא. ולמרבה האבסורד מסכן את המדינה כולה.
