פעולה משולבת של מודיעין אנושי בזמן אמת, מודיעין מכשורי, אמצעי סימון אוויריים או קרקעיים ותקיפה אווירית, מהווים את מערכת החיסול הממוקד. ישראל מתגאה בהישגיה הצבאיים הבאים לידי ביטוי בחיסול הממוקד. הישגים אלו שיכולים להוות בסיס לסרטי פעולה מופצים ברחבי מדינות המערב, החווות לראשונה טרור מוסלמי. מערכת הסיכול הממוקד מהווה, לדברי הנשיא בוש, מערכת משפט. בוש אמר בקשר למלחמה באפגניסטן: "אנו נביא את הפושעים אל מערכת המשפט האמריקנית או שנביא את מערכת המשפט האמריקנית, קרי סיכול ממוקד, לפושעים.
מתברר שעל כל אחד שחוסל "נולדו" כמה חדשים, והפתרון הצה"לי של ה"מלחמה בעצימות נמוכה" למעשה לא פותר כל בעיה, ממש כמו שפעולות התגמול לאורך שנות קיום המדינה לא פתרו כל בעיה, למרות שרובן שימשו כסיפורים מרתקים לספרים, תוכניות רדיו, טלוויזיה ותסריטים.
המלך חוסיין, מידידנו הטובים, מחוסר משאבי ידע, טכנולוגיה וכוח אדם מתאים, לא ביצע חיסול ממוקד אלא ביצע "חיסול מפוזר" ו"גירוש ממוקד" ללבנון וסוריה, של עשרות אלפי מחבלים בספטמבר 70, באירוע שנקרא עד היום בפי המרצחים המוסלמים בשם "ספטמבר השחור".
בזמן שנפלנו לתרדמת קרו פה כמה דברים, שאמצעי התקשורת, ברדידותם כי רבה, מעולם לא טרחו לעדכן אותנו בהם. אף אחד לא טרח לעדכן אותנו שהמוסלמים החליטו החלטה אסטרטגית להביס את ישראל בעזרת הסכמי נייר המכונים "שלום" מצד אחד, מלחמת הצקה מצד שני (טרור), דמוגרפיה פנימית מצד שלישי ומלחמת תקשורת תוך ניצול מיטבי של האנטישמיות החבויה בעולם המערבי, מצד רביעי. יש לציין שבארבע החזיתות המוסלמים מתקדמים די יפה. אמצעי התקשורת בארץ, שעולים לנו כמשלמי מיסים כסף רב, מעולם לא טרחו לספר לנו על כך ומהווים חומר מסמם, המנתק אותנו מהמציאות.
מצרים ניתקה למעשה את יחסיה עם ישראל אחרי קבלת סיני. מרכז ההפצה בכתב ובסרטים של האנטישמיות הגדול ביותר בעולם נמצא כיום במצרים. הגדולים במתנגדים לקיומה של ישראל הם לא הבורים כי אם האינטלקטואלים והאקדמאים למיניהם בירדן ובמצרים. אמצעי התקשורת מעולם לא סיפרו לנו על כך. לעומת זאת הוצג מצג שווא של אידיליה ושלום חם.
בירדן המצב לא הרבה יותר טוב ו"השלום" הוא לא בדיוק שלום בין קנדה לארה"ב ודומה יותר ל"שלום" בין ישראל לסוריה. המוסלמים הרצחניים המאכלסים את יהודה, שומרון וחבל עזה, לא ממש מקיימים את הסכם אוסלו, או כל הסכם אחר, שעליו חתם מי בשמם.
תוך מלחמה בעצימות נמוכה, המהווה בסיס למאות מחקרים ועבודות אקדמיות, אנו הופכים לאומה המתאבדת בעצימות נמוכה. נעים לעבר הים בנחישות ורגישות כדברי אנשי "מוסר וצדק" הבינלאומי, כמו אלוף אליעזר שטרן, האחראי על הטמעתו של הקוד האתי של צה"ל ושופטי בית הדין הגבוה.
אנו מאיימים איומים חמורים אך לא ממוקדים בזמן ומקום. האיומים מעולם לא הופכים לפעילות מבצעית כלשהי ונשארים ברמת איומי סרק, כפי שמבינים אויבנו המוסלמים.
מי שמסתכל במפה רואה שכרם שלום, האיזור שבו בוצע אירוע חטיפת החייל, נושקת לגבול מצרים. האפשרות המיטבית מבחינת המוסלמים, שחטפו את החייל היא להעבירו לרפיח המצרית במהירות האפשרית וזה לא נראה מהלך מסובך במיוחד, אך מספיק מתוחכם לעמת את ישראל, לא עם הרשות לטרור מתקדם (רט"מ) אלא, עם מצרים, מדינה ריבונית.
צבא ישראל והנהגת המדינה מעולם לא פנו למצרים או לחילופין לא פלשו לרפיח המצרית, תחת זאת מפציצים אזורי חולות, גשרים ושפת ים. אמצעי ההרדמה הממלכתיים מעולם לא העלו את האפשרות הסבירה ביותר ולא שאלו את מנהיגי המדינה והצבא מדוע שללו את האפשרות הסבירה ביותר, שהם מחפשים את החייל תחת הפנס ולא במקום בו הוא נמצא בעצם - ברפיח המצרית. התנהגות אווילית זו היא המשך ישיר לחוסר תביעה מהמצרים להפסיק את מעבר הנשק משטחה, תחת ציר פילדלפי, לרצועת עזה.
המשטר של המדינה המתאבדת ביחד עם התקשורת הרדודה והעלובה מעלים טיעונים "משכנעים", שאם נברח מלבנון עליות הביטחון תקטנה והכלכלה תשתפר. אם נגרש את יהודי חבל עזה, הכלכלה תפרח כיוון שיקטנו צריכת המים והחשמל כי הם כבר לא יגורו בבתי מידות, אלא בקרוונים והם יהיו מובטלים ולכן לא ישקו שדות וחממות ויעמיסו פחות על משק המדינה.
בנוסף לכך גם לא יהיה צורך בחיילי צה"ל להגן עליהם כך שאפשר להקטין את הצבא ולהפכו לקטן וחכם (כפי שבא לידי ביטוי בסיכולים הממוקדים) ובקיצור המדינה, כעסק כלכלי, מרוויחה. הטיעונים למרות שכבר לא תקפים, מופרחים באוויר יום יום כמו סם מסוכן במינון הולך וגדל עד להתאבדות הטוטלית.
אנו מתקרבים "בעצימות נמוכה" למצב שבו יגידו, שזול יותר להקים את מדינת ישראל בארה"ב או בגרמניה (המחויבת ליהודים) והכלכלה של ארה"ב או גרמניה תפרח בסדרי גודל עם כניסה של מיליוני יהודי היי-טק לתחומן, ולבוא פעם בעשר שנים לביקור בפלשתין (לפקוד קברי אבות, או שאולי נהגר ביחד עם קברות אבותינו, כדברי המשורר המוסלמי הדגול "קחו את מתיכם ולכו", או שמה אמר זאת שרון למגורשי קטיף?).
אמצעי התקשורת מדווחים על המתרחש בדרום הארץ יום יום, בצורה מרוחקת כמו אירוע בזימבבואה או בפינלנד, ללא כל ביקורת ובשטחיות מדכאת. השאלות האמיתיות לא נשאלות ע"י העיתונאים. אין כל השוואה בין הציפיות מהנסיגה המתאבדת המוצגת מהלך מחוכם וכלכלי, לבין "הצלחותיה" הכלכליות והמדיניות בפועל. אף מקבל החלטות לא מעומת ע"י התקשורת עם המציאות הקיימת מול החזון, המסומם שהציג לעם, עיין ערך שמעון פרס.
התופעה של חוסר התמודדות עם מציאות ובניית מציאות מדומה מאפיינת מתאבדים, בעצימות נמוכה, בהזרקה או הסנפה. במציאות המדומה "יש לנו צבא מופלא" וצרכי נקמה "נירה טילים ופגזים על אזורי שיגור", אבל שום תגובה מציאותית, רק הגדלת מינון הסם בדרך להתאבדות קולקטיבית. עם ישראל כבר לא רחוק מלהיות עצמוני, שהוא כנראה, על-פי רופאי שרון (זוכרים מישהו כזה?), שלב של איבוד הכרה ותודעה.
