בשבוע שעבר התבשרנו כי בפסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת, בו הורשע אב באינוס בתו המאומצת, כתב השופט אמינוף את תהייתו כלפי הנאנסת באלו המילים: "ייתכן שלמתלוננת נעמו מעשי הנאשם והיא חפצה בהם". הוא כתב, אבל היו עוד שתי שופטות מכובדות בהרכב שחתמו על כך: השופטות נחמה מוניץ וגבריאלה דה-ליאו לוי.
נכון, לאחר מעשה התרעמו שתי השופטות על כך שלא הסכימו לפסקה זו בפסק הדין. ואני לא יודע מה כבר יותר גרוע: האמירה המקוממת והאומללה הזו של השופט (מעניין איך היה מגיב אם חלילה היה מדובר בבת שלו), או ההתחסדות של צמד השופטות. אני יודע שאם אני חותם על משהו - הוא מחייב אותי ולכן אני קורא בטרם אטבע את חותמי. חתמתי? אבוד לי.
אם השופטות שחתימתן מתנוססת בתחתית פסק הדין חתמו בלי לקרוא - אזי אנחנו ממש בבעיה עקרונית ומובנת בהתנהלות של שופט בישראל. אם הוסיף השופט אמינוף את הפסקה בניגוד לסיכום עימן ולאחר חתימתן - אזי הבעיה המובנת הרבה יותר עמוקה.
תמיד נוצר הרושם כי מיצוי הדין עם השופטים הסוררים הוא מינורי, רך, רחום ונרפה. לטעמי, דווקא בשל מעמדם הרם, ודווקא כי הנכס היחידי שיש למערכת המשפט הוא אמון הציבור בה, חייבים למצות את הדין עם השלישייה מנצרת.
מעתה, כל נאנסת או נפגעת תקיפה מינית, בבואה לבית המשפט המחוזי בנצרת תוכל לדרוש ובצדק את פסילתו של השופט אמינוף, ואולי גם של צמד השופטות מוניץ ודה ליאו לוי, מחמת דעות קדומות שעלולות להטות את תוצאות הדין. בעצם אמירתו ובעצם חתימתן הצליחו חברי הרכב זה לערער את אמון הציבור במערכת. מעתה כל נאשם באינוס או בתקיפה מינית יגייס לעזרו את טיעון המחץ האמינופי: "אבל היא נהנתה".
אולי תקום איזו חברת היי-טק שתבנה מכשיר מתקדם הבוחן כליות ולב דוגמת הפוליגרף - בודק הנאות. הנאשם ידרוש שהמתלוננת תעבור בדיקה שכזו, ואם מחוג המכשיר המתקדם ינוע לעבר סקאלת ההנאה - הנאשם עוד ידרוש פיצוי כספי על בסיס החוק החדש: עשיית אושר ולא במשפט: "הרי הפכתי אותה למאושרת - והיא אפילו לא שילמה", יטען הנאשם.
מעתה כל אחד שיואשם בהפרת הסכם יטען בצדק: אם שופטת בישראל חותמת על משהו (פסק דין למשל) ולא קוראת על מה חתמה, בטח ובטח אני לא מחויב לחתימת ידי, בסך-הכל, יטען המפר, חתמתי כי חשבתי שזה מעריץ שמחפש חתימה שלי - אז חתמתי.
מעתה כל אנס, בטרם האינוס, יחתום על התחייבות בלתי חוזרת כלפי הנאנסת, בה הוא מתחייב לענג ולגרום לה הנאה מרובה, ובבואו למחוזי בנצרת - ישלוף את המסמך המושיע.
טוב יעשה שר המשפטים, אם יכנס את הוועדה לבחירת שופטים, שכמדומני גם אחראית על השעיית שופטים, ויבקש מחברי הוועדה שישעו לאלתר את כל ההרכב שחתום על פסק הדין המאוד מעורר תהיות הזה - לפחות עד שיובררו עובדות המיקרה.
כל ניסיון טיוח או השתקה של המערכת המשפטית כלפי שופטיה יפגע בראש ובראשונה במערכת השיפוטית עצמה, שגם ללא מיקרה מוזר זה, מאבדת אט אט את אמונם של חלקים הולכים וגדלים של הציבור בישראל.
ואולי היה ראוי שמעל לשכות שלושת שופטי ההרכב בבית המשפט המחוזי בנצרת יתלו את אמירתו של ריצ'ארד בך: "אנחנו מלמדים הכי טוב את מה שאנחנו הכי צריכים ללמוד בעצמנו".