כמו שמן שירד במשקל ולעולם יוותר שמן בנפשו ובמחשבתו. מחשבה זאת תלווה אותו ותכתיב את מעשיו עד לסוף ימיו. ישראל... קורבן שלא מותיר לעצמו בכלל את ההזדמנות להחלים. להפך, בכל כוחנו ומהותנו, אנו מנציחים את המסכנות. יש לנו כוח ועצמאות, וכמה קטלני שזה... שבט פראי ולא מלוכד... כל התנהלותה של המדינה היא בהנחיית מודעות ה"קורבן".
אנחנו באים בטענות כלפי הפלשתינים בעזה. מאשימים אותם בהתמוטטות ובכשל הממשל. האם אנחנו עיוורים? מה אנחנו למדנו מעברנו? עם שחטף מהלומה שתיוותר כחותם לנצח קיומו... האם למדנו בעצמאותנו להיות הומאניים? האם למדנו להיות שיוויוניים? האם אנחנו מסוגלים לקבל את השונה ולכבד אותו? ממש לא! להפך, בעצמאותנו הפכנו לשליט עריץ, לאדון שבע, עצלן ונצלן... אימצנו אל ליבנו את שינאת הזר, חיבקנו בחום את הקנאות הדתית.
כבוד האדם וזכויותיו הבסיסיות, הפכו לאגדה. רבי עקיבא אמר "ואהבת לרעך כמוך" זאת כל התורה... אבוי לנו ולמה שיצרנו מהיהדות שלנו. כיום התורה היא "אם תרצה אין זו אגדה". כל פסק הלכה אפשרי לפירוש בכל אופן וצורה, תלוי מה האינטרס.
"ישראל! רק ישראל! אין כמו ישראל! אנחנו נפרק אותם", "בטח שאני קונה דיסקים מזוייפים, שיורידו את המחיר", שני משפטים שנשמעו באופן לא מפתיע, מאותו אדם באותה שיחה, גרמו לי לחשוב ולשאול:
אם אתה כל כך אוהב את ישראל מדוע אין אתה שומר על החוק כאן?איזו ישראל אתה בדיוק אוהב? את זאת שמאפשרת לך התלהמות? זאת שמאפשרת לך את הבעת האלימות שבך בדרכים "לגיטימיות"? כן, לצערי, אתה ורבים כמוך אוהבים את ישראל המהווה חממה לאטומים שכמוך. אלה ש"מתים" על הארץ, אבל משליכים את בדלי הסיגריות על הארץ... אלה שמתיישבים בהרים ושרים שירי אהבה, אבל מסוגלים באותו ערב שקט ונעים גם לרגום רכב של ערבי שעבר בטעות לידם...
אלה שכל כך אוהבים את הארץ, את צה"ל, ממש ציונים, אבל נוהגים על הכביש בפראות, לא מתחשבים בזולת... כולם מחפשים כאן את הנחות מהם. זה שאפשר להרגיש לידו חזקים ויפים כפי שחלמנו מאז ומעולם, להיות.
אהבת הארץ היא כבוד לסביבה, לאדם, לדתות, לשונות... אהבת הארץ היא האהבה של מה שיש בה. הארץ היא מה ומי שחי ונמצא בה. אותו אחד שאתה מקלל על הכביש ומסכן את חייו בנהיגה פרועה, היה אתמול החייל שמאוד הערכת. אנחנו מאפשרים לעצמנו להגיע אל מקומות מאוד נמוכים בהדרדרות המוסרית שלנו כעם. היהדות שעמדה בפני סכנת ההשמדה, הפכה לכלי בידי אנשים המשייכים אותה לעצמם, ומובילים את השינאה והגזענות בשמה. הציונות מנוטרלת על-ידי גזענות. עם של שונאי אדם.
מה נותר לנו? התקווה? כמה אירוני, אפילו ה"תקווה" שלנו היא גזענית!
הציונות שלי היא השאיפה לעשות כל שביכולתי כדי להפוך את ישראל לחברה שטוב לכולם לחיות בה. חברה מאפשרת, עוצמתית, מכבדת... חברה בה השונות מבורכת ומתבקשת. חברה חופשית המעודדת השכלה, חברה עצמאית וחופשית ברוחה...
