זה שנים רבות, שענף היהלומים העולמי מהווה כר פורה ונרחב להלבנות הון. הטעמים לכך הם רבים ומגוונים, אך העיקריים שבהם טמונים באלו: החלת הוראות חוק איסור הלבנת הון על נותני שירותים פיננסיים, יצרה צורך בחיפוש אחר דרכים אחרות לניוד כספים והטמעתם במערכת הפיננסית; רוב המסחר ביהלומי גלם מתבצע במזומנים חסרי ריח, אשר קיים קושי רב להתחקות אחר מקורם ולעקוב אחר השתלשלותם; תיעוד העסקות, על פרטיהן השונים, הוא לקוני ביותר ואינו דומה לתיעוד העסקי המוכר והמקובל בענפי מסחר אחרים; מדובר בסחורה יקרת ערך, אשר ניתן להסתירה ולהעבירה ממקום למקום בנקל; יהלומים גולמיים קשים לזיהוי ולהערכה, על-ידי מי שאינם בקיאים בתחום.
טעמים אלה ונוספים, אשר מייחדים את ענף היהלומים מענפים אחרים, מקשים מאוד על רשויות האכיפה לפקח אחר פעילויותיהם של העוסקים בו ומושכים אליו גורמים פליליים, אשר מעוניינים להלבין כספים הקשורים לפעילות עבריינית או נובעים ממנה.
לאור דברים אלה, ברור הצורך בהוראות חוק, אשר תיצורנה שקיפות גדולה יותר של עסקות יהלומים ותאפשרנה פיקוח יעיל, של רשויות האכיפה הרלוונטיות, בניסיון למגר את העבריינות ולהסיר את רעתה החולה מן הענף היוקרתי. דברים אלה יפים, בדרך של קל וחומר, כאשר מדינות אחרות, המהוות שחקניות בולטות בתעשיית היהלומים הבינלאומית, כבר השלימו מהלכי חקיקה להסדרת הנושא, במסגרתה תוגבל האפשרות לסחור עם יהלומנים זרים, אשר אינם כפופים לרגולציה ממשלתית בתחום איסור הלבנת הון. דוגמא לכך, היא ארה"ב, אשר מהווה יעד הייצוא הגדול ביותר של ישראל, בתחום היהלומים.
כפי העולה מן התזכיר, הוראות החוק החדשות תכלולנה חובות דומות לאלה המוטלות כיום בחוק, בין היתר, על נותני שירותים פיננסיים: ראשית, זיהוי לקוחות חדשים וותיקים, תוך מתן דגש על האבחנה שבין "בעלי שליטה" לבין "נהנים" שבעבורם מתבצעת העסקה; שנית, תיעוד פרטי העסקות ושמירתו; ושלישית, דיווחים "אובייקטיביים" ו"סובייקטיביים" לרשות לאיסור הלבנת הון.
דיווח "אובייקטיבי" - משמעו דיווח אוטומטי לרשות, ללא צורך בהפעלת שיקול דעת, על כל העסקות שתתקיימנה בהן הדרישות שתוגדרנה בחוק ככאלה המחייבות דיווח. כך, למשל, עסקות במזומנים ובהיקפים העולים על 50 אלף ש"ח לעסקה (בארה"ב נקבע סכום העומד על עשרת אלפים דולר). לעומת זאת, דיווח "סובייקטיבי" - מתייחס לעסקות הנחזות כבלתי רגילות ומעוררות חשד, אף אם לא נקבע מפורשות בחוק כי הן חייבות בדיווח שכזה.
הטלת חובת דיווח "סובייקטיבי" על יהלומנים, כפי זו הקיימת על נותני שירותי מטבע, תהפוך אותם, בעל כורחם, לחלק מזרועות החקירה בישראל ותטיל עליהם תפקיד שאף רשויות המדינה מתקשות לעמוד בו - חשיפת הפעילות הפלילית בתחום הלבנת ההון ואולי אף מניעתה. זאת, מבלי שיהיו בידם הכלים, הידע, ההכשרה והמשאבים לעשות כן. בנוסף לכך, חובת הדיווח ה"סובייקטיבי" על יהלומנים יכולה לשמש ככלי בידם, הן לניגוח מתחרים וספקים עמם הם מסוכסכים והן לחשיפת סודותיהם המסחריים, כשהם עטופים באצטלה של שומרי חוק.
לאור האמור, אין מקום להטלת חובת דיווח "סובייקטיבי" על יהלומנים במסגרת תיקון החוק. עם זאת, יתכן שניתן היה להשלים עם כך, לולא העונשים המרביים החמורים והבלתי מידתיים, המוצעים בתזכיר החוק, בגין עבירות של אי דיווח לרשות, או עשיית דבר מה במטרה להימנע ממנו.
כך, למשל, העונש המרבי המוצע, בגין עבירה של אי דיווח על פעולה ברכוש, אף שהוא אינו קשור בעבירה, הוא 5 שנות מאסר וקנס בסך למעלה ממיליון וחצי שקלים חדשים. סיכון זה, בפניו יעמדו היהלומנים, אינו תיאורטי. ראיה לכך, הם כתבי האישום אשר הוגשו בעת האחרונה נגד פקידי הבנקים השונים.
