אחת התופעות הבולטות ביותר בשבועות האחרונים על-רקע התגברות ירי הקסאם על שדרות, האירוע הקשה בכרם שלום וחטיפתו של החייל גלעד שליט, היא העלמות הגורם האמריקני מן התמונה. אמת, מדברים עם קונדוליזה רייס בטלפון, והשגריר האמריקני מתעדכן, ובאו"מ נאבק השגריר האמריקני, בולטון, כנגד הצעת החלטה להפסיק את המבצע הצבאי, אבל בהשפעה ישירה על השטח - השיתוק האמריקני מוחלט.
אני מנסה לחשוב על העבר. על מעורבות ממשל ניקסון ועל הרכבת האווירית שהצילה את ישראל במלחמת יום הכיפורים, על ועידת ז'נבה ב- 1973 ועל המעורבות האמריקנית המשמעותית בהסכמי הפסקת האש. על ממשל קרטר שהביא לידי סיום מוצלח את פסגת קמפ דייויד ב- 1978 לקראת שלום ישראלי-מצרי, על ממשל רייגן, שהביא, ביולי 1981, באמצעות פיל חביב, להפסקת אש בין ישראל לאש"פ (שנשמרה בקפדנות על-ידי שני הצדדים עד להחלטת ממשלת בגין-שרון לפתוח במלחמת לבנון), על ממשל בוש (האב) שהוביל את ועידת מדריד ב- 1991 ופתח פרק חדש במזרח התיכון, ועל מעורבותו האינטנסיבית של קלינטון בשנות ה- 90 - מהסכם אוסלו ועד להופעתו בפני מוסדות אש"פ בעזה כדי להביא לשינוי האמנה הפלשתינית, ועד להשתתפותו בועידת שארם א-שייח כדי להביא לרגיעה באזור בעקבות ארועי הטרור הקשים של ראשית 1996.
ה- 11 בספטמבר ומה שקרה אחר כך, המלחמה באפגניסטן, המלחמה בעירק, והשקיעה בבוץ העירקי שיתקו כמעט לחלוטין את אמריקה בסכסוך הישראלי-פלשתיני. הנשיא בוש לא ביקר כאן מאז היה מושל. השליחים השונים ששיגר לכאן לא הצליחו להזיז אבן. הממשל יעניק את ברכתו לכל נסיגה ישראלית, בתנאי שזה לא יחייב אותו לשום דבר, ואף לשום הוצאה כספית. כשהוא כותב לנו שבמסגרת הסכם שלום יהיה כנראה צורך לקחת בחשבון את העובדות שנוצרו על הקרקע, אנחנו מתרגשים עד דמעות. אף אחד לא טורח להסביר לנו איך בדיוק יהיה לאמירה הזו ביטוי בעת מו"מ רציני על הסכם בין ישראל ואש"פ.
אמריקה מנותקת מחלק מן המדינות המוסלמיות אין לה הידברות עם אירן ועם סוריה, היא מחרימה את ממשלת החמאס, וכל מה שנותר לקונדוליזה רייס זה להרים טלפונים לישראל, מצרים וירדן.
כשהחל המשבר האחרון, כשהתגברו הקסאמים, כשהחריפה האלימות, פנתה ישראל, באופן הטבעי ביותר, לאותו גורם שאיפשר לה את הנסיגה מעזה - מצרים. היה זה הנשיא מוברק שנכנס לעובי הקורה, ששיגר לאזור את אנשי המודיעין שלו, שלחץ על ביקורו של רופא אצל גלעד שליט, ואשר מנסה לתווך בין הניצים. אמריקה אפילו לא הוזכרה כאופציה. הדובר התורן של הבית הלבן טרח להודיע לעולם כי זכותה של ישראל להגן על עצמה, אבל שתעשה זאת בזהירות. באמת תודה רבה. ממשל אחר, במצב אחר, היה משגר שליח מיוחד לאזור, שהיה נע בין סוריה לעזה ולירושלים ומנסה להביא לרגיעה, לאיים, להבטיח, לכעוס ולפתור את המשבר.
החרפתו של הסכסוך האלים במזרח התיכון מציגה בכל חומרתה את חולשת הפרטנר האמריקני. ברגע האמת, שבו ישראל זקוקה לצד שלישי חזק, המסוגל להזיז כאן דברים , מתברר שאי אפשר לצפות ממנו להרבה יותר מאשר לדקלם מחדש את "חזון" בוש ואת "מפת הדרכים" המעלים אבק ואשר שום צד לא מתכוון לממש אותם.