שרים וח"כים קראו לפתוח בהליכים משפטיים נגד ח"כ ואסל טאהא, בעקבות דבריו מהם משתמע הוא תומך בחטיפת חיילים ישראלים ובפגיעה בהם. בתגובה אמר ח"כ טאהא כי דבריו פורשו בצורה לא נכונה.
לדבריו: "כוונת הדברים היא שלפלשתינים הנלחמים בכיבוש ובהתקפות הבלתי מרוסנות של צה"ל באזרחים חפים מפשע בשבועות האחרונים יש שתי אופציות: האחת - התנגדות לכיבוש באמצעות לחימה ופגיעה באזרחים ישראלים, שהיא אומנם הדרך הקלה, אך לא לגיטימית, ולה אנו מתנגדים.
הדרך השניה - התמודדות ולחימה בכיבוש הישראלי בצורת התקפה מסודרת למול צה"ל, כפי שקרה במקרה של גלעד שליט". לא נעים לשמוע זאת אבל ח"כ טאהא צודק. עם זאת, יש להבחין בין תוכן דבריו לבין המשתמע מהם.
דבריו של טאהא נכונים. הטרור הוא סוג של מאבק אלים אשר במסגרתו נעשה שימוש מכוון באלימות כלפי אזרחים על-מנת להשיג מטרות פוליטיות. בניגוד לכך, גרילה הינה מאבק אלים אשר במסגרתו נעשה שימוש באלימות כלפי מטרות צבאיות על-מנת להשיג מטרות פוליטיות.
בהגדרות אלו יש הבחנה מוסרית בין הטרור והגרילה. כמובן שישראל, כמו כל מדינה שמתמודדת עם פיגועים המכוונים נגד אנשי הצבא שלה, רואה במבצעי הפיגועים (או במקרה הזה- חטיפות) אויבים שיש להילחם בהם, אולם, ההבדל נעוץ בהתגייסות הבינלאומית למאבקה של המדינה בגרילה. לכן, לעצם דבריו של ח"כ טאהא- הם נכונים, לגבי הלגיטימיות המשתמעת מהם- זה כבר דבר אחר שיש לבחנו לאור עקרון הנאמנות.
הליך שבועת אמונים של חבר כנסת הוא ידוע ומתקיים במדינות רבות. בקנדה למשל, לפני תחילת כהונה וזכות הצבעה בבית הנבחרים, חייב חבר פרלמנט נבחר להישבע אמונים או להצהיר נאמנות.
הפרת שבועת האמונים או הבטחת הנאמנות נחשבת עבירה חמורה וכל מעשה של חבר פרלמנט, שנקבע על-ידי הבית כי הוא מהווה הפרה של השבועה או ההתחייבות, יוביל לענישת חבר הפרלמנט על-ידי הבית. כלומר, הצהרת חבר פרלמנט, בעת מלחמה, שיש בה משום פגיעה במדינה ותמיכה באויב, מליאת הפרלמנט רשאית להחליט על השעייתו או אף על הפסקת כהונתו. מה לגבי ישראל? חבר כנסת מצהיר לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותו בכנסת. תקנון הכנסת מתייחס לחבר כנסת שנמנע מלהצהיר אמונים, אך לא נותן מענה לחבר כנסת שמפרה.
אז מה ניתן לעשות? אפשרות אחת יכולה להיות שלילת אזרחות. סעיף 11 לחוק האזרחות מאפשר לשר הפנים לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אשר עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת-ישראל. אין ספק כי תמיכה בגרילה של אויב, בעת עימות מזוין, יש בה כדי הפרת אמונים למדינה. כאן נשאלת השאלה האם התבטאות היא בגדר מעשה.
אפשרות שנייה היא העמדה לדין. אין מניעה להסיר את חסינותו הפרלמנטרית, הואיל והתבטאות של חבר הכנסת שיש בה תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב אינה חוסה במסגרת חסינות זו. עקרון האמונים למדינה הוא לא סתם אמרה. יש משמעות למה שעומד מאחוריה וטובת המדינה מחייבת שמירה על עקרון זה. יש דברים שגם האוזן הדמוקרטית אינה יכולה לשמוע.
