עיון במאמרים המתפרסמים היום [10.7.2006] בעיתון "הארץ" מלמד כי חלה בעיתון "תפנית מדינית" משמעותית. העיתון החליט לנטוש את תמיכתו המסורתית באבו מאזן ובאש"פ ועבר לתמוך באופן גלוי במו"מ עם ממשלת החמאס. ממאמריהם של הפובליציסטים ב"הארץ" וכן ממאמר המערכת, ניתן להסיק שאין מנוס לישראל אלא להשלים עם ממשלת החמאס, לשאת ולתת עמה על הפסקת אש ארוכת טווח ולשחרר אסירים, לשם שחרור החייל החטוף.
נראה שאין עיתון "הארץ" מצפה לדבר מאבו מאזן ומאש"פ. אפילו דני רובינשטיין קובע מפורשות כי הוא חסר כל השפעה וכי טובים מאד סיכויי החמאס לצאת מחוזק מהמשבר ומפעולות צה"ל ועלינו להשלים עם העובדה שהוא צפוי להישאר בזירה זמן רב. בצד החידוש המדיני קיימת כמובן הטענה שישראל הוזהרה מראש, על-ידי פרשני העיתון מפני התפתחות זו.
יש בבשורה החדשה מבית מדרשו של "הארץ" משום חדשה מדאיגה ל"תומכי" אש"פ מסורתיים. יוסי ביילין לדוגמא שלל מפורשות מו"מ עם החמאס גם לאחר נצחונו בבחירות וסבר כי כל מו"מ יש לקיים רק עם אש"פ. "חסידי אש"פ" שואפים במסתרים לכך שישראל תמשיך במבצע "גשמי קיץ" עד להתמוטטות ממשלת החמאס, שלדבריהם הוכח שאינה שולטת, אלא נשלטת ע"י חמאס חוץ [משעל]. כמובן איש לא יודה בכך בגלוי, שכן ההתנגדות הפומבית לכל פעולה צבאית משמעותית של ישראל היא מזמן אחד מעקרי האמונה של האגף השמאלי בפוליטיקה הישראלית.
מנהיגי ישראל יוכלו כעת לחוש הקלה זמנית. עיתון "הארץ" פטר אותם, במחי קולמוס, מהעיסוק המתיש בסוגיה הבלתי פתירה של חיזוק אבו מאזן. עד כה דרש מהם "הארץ" לא רק לחזק את אבו מאזן, אלא לעשות זאת מבלי שאיש יחוש בכך, שכן כל פעולה גלויה לחיזוקו רק תחליש אותו כמשתף פעולה. למותר לציין כי המשימה העדינה הזו, שקל לכותב מאמרים יודע כל להטיף לה, קשה מאד ליישום בשטח. יש להודות כי קימום סוכתו הנופלת של אבו מאזן הינה משימה מתישה וכפוית תודה ולא מעט מפטירים כעת "ברוך שפטרנו".
מאידך "הארץ" לא היה זונח כך את אבו מאזן לגורלו, אלמלא התקיים, להבנתו, תנאי בסיסי אחד והוא קיומו של צד פלשתיני "מתון" שאותו צריך לחזק על-מנת להימנע מהצורך להתעמת עם הגורמים הקיצוניים. זאת יש לדעת,"הארץ" תמיד דואג כי בצד הסיכוי המזהיר הצפוי מחיזוקו של צד פלשתיני מתון, יש לנופף בשוט הצד הפלשתיני הקיצוני שאין לרצותו. כעת זכה חמאס חו"ל בתואר זה, אך הניסיון מלמד שהתואר זמני בהחלט. בעוד זמן לא רב יטען "הארץ" כי עלינו לשאת ולתת ישירות עם חאלד משעל, על-מנת להימנע מהצורך לשאת ולתת עם בן-לאדן.
החיים במזרח התיכון מעניינים ורצופי הפתעות, ניתן לצפות כי אבו מאזן יפעל לחיזוק מעמדו שהתערער, גם עקב נטישת עיתון "הארץ", על-ידי יצירת ברית פוליטית עם חמאס חוץ ועם חאלד משעל וזאת כמשקל נגד לממשלת החמאס בשטחים. מעניין מה יטענו אז פרשני "הארץ"? האם יטיפו לחזק את אסמאעיל הניה? האם יחזרו לחיקו "המתון" של אבו מאזן אגב הבעת חרטה על נטישתם אותו?
במציאות ההפכפכה של המזרח התיכון דבר אחד הוא קבוע, הארץ יתנגד למדיניות ממשלת ישראל ולכל פעולה מפעולותיה. מנחם בגין המנוח כבר אבחן את התופעה וקבע ובצדק כי הממשלה היחידה בה תמך עיתון "הארץ" היתה ממשלת המנדט הבריטי.
מכל מקום, לנוכח הפתיחות המחשבתית המפתיעה אציע לכותבי המאמרים ב"הארץ" לדון באפשרויות מדיניות נוספות, המתאימות לשיטת חשיבתם ושנעלמו מהם משום מה. אולי בעצם בכל זאת עדיפה פעולה צבאית נרחבת המחזקת, לטענתכם, כל כך את ממשלת החמאס המתונה בשטחים ומבטיחה את מעמדה כצר ראוי למו"מ? אולי הפסקת אש מהירה תחזק דווקא את חאלד משעל? אולי המשך הפעולה הצבאית יעמיק את הקרע בין חמאס חוץ לחמאס שטחים ויקרב בין האחרונים לאש"פ? אולי שחרור משמעותי של אסירים לצורך שחרור החייל החטוף ישכנע את הפלשתינים להתלכד סביב הנהגת חאלד משעל וחמאס חוץ ויוכיח להם שגם ממשלת החמאס הנבחרת היא חסרת אונים.
אין לצפות באמת לדיון רציני והוגן ב"הארץ" על יתרונותיה האפשריים של יוזמה צבאית ישראלית כמו שאין מצפה לדיון בוותיקן על האפשרות שהתרת הפלות תקרב מאמינים רבים לנצרות. החופש הפרשני תחום בעיתון זה בגבול ברור אחד והוא שלעולם אין להצדיק יוזמה צבאית ישראלית ולעולם אסור להודות באפשרות שהאחריות למצב הקיים אינה חלה במלואה על מדינת ישראל. לא ניתן גם לצפות מבעלי הטורים היהירים בעיתון "הארץ" להודות שמידת יכולתם [וגם מידת יכולתנו] לצפות התפתחויות מדיניות ולשלוט בהן היא בכל זאת מוגבלת מאד.
