חרדים כחתך חברתי אינם ציונים, ובראש סדר עדיפותם ככלל עומדת תורת ישראל. אחד המאבקים היותר קשים הוא השארת הבנים בישיבות על-מנת שיספגו עוד ועוד תורה.
ההצבעה (4.7.06) להעביר את חוק שירות לאמי בהתנדבות לבנים לוועדה, שהגיש ח"כ מגלי והבה, היתה אמורה איפוא להידחות אצלם על הסף, וכל האצבעות החרדות לחינוכם התורני של הבנים היו אמורות להיות מונפות כאיש אחד נגד.
אולם הנתונים מראים תמונה שונה מהמצופה: ח"כ מאיר פרוש (יהדות התורה והשבת) ייצג את העמדה החרדית המסורתית מקדמת דנא והצביע נגד.
לעומתו, בשס, המקבילה החרדית, בחרו חברי הכנסת חיים אמסלם ואברהם מיכאלי להצביע דווקא בעד.
ניתן אפוא לעמוד על תהליך חברתי המתחולל בקרב החברה החרדית שמתחילה להתיידד עם הציונות. הח"כים של שס אומרים במהלך שנחשב מבחינתם כ"אמיץ": אנחנו לא אנטי-ציוניים, ולא הולכים בעיניים עצומות אחרי החרדים. יש לנו דעה עצמאית משלנו על ההשתלבות בעשייה במדינה.
ח"כ הרב חיים אמסלם, הנחשב כדמות הכי רבנית ותורנית מבין חברי הכנסת של שס. (וזאת מבלי לזלזל ברב נסים זאב). הוא מקורב אישית עשרות שנים לרב עובדיה יוסף, מנהיגה הרוחני של התנועה.
קודם יישום ההינתקות ניתן היה לראות את חברי הכנסת של שס בכפר מימון ובחברון, ולאחרונה אף העתיק אליהו ישי, יו"ר המפלגה את לשכתו לשדרות. לאט לאט הם עוזבים את המרות החרדית ומגלים דעות עצמאיות ימניות וציוניות.
