מבט על יחסי הכוחות במאבק המתמשך בין האיסלאם למערב מגלה פער עצום לטובת המערב בכל הקשור לקידמה, טכנולוגיה ותרבות. אולם הדברים לא תמיד היו כפי שהם היום. עד לא מכבר, במונחים היסטוריים כמובן (600 שנה לערך), היה מצב הדברים הפוך לגמרי.
בימים ההם, האיסלאם היה התרבות המפותחת. הנוצרים ברובם היו כפריים נבערים, מלאי אמונות תפלות, אכזריים (העלאת "מכשפות" על מוקד) וקנאי דת (אינקוויזיציה). כל הפילוסופיה, הספרות, המדע והרפואה של אותם ימים היו פרי התרבות האיסלאמית. כשכבשו המוסלמים את ספרד היה זה תור הזהב. לכל האנשים ניתן החופש לקיים את דתם, באשר היא. השירה והפילוסופיה זכו לנחת שמאז לא ידעו עוד, וארמונות השליטים היו כר פורה לפעילות תרבותית שוקקת.
מה קרה אפוא? איך התהפכו היוצרות, איך נוצר הפער העצום הזה בין מגדלי התאומים לבין מערות הטליבן? קרוב לוודאי שלא בכסף מדובר. חלק גדול ממדינות האיסלאם זכו למשאב החשוב ביותר במאה ה- 20 - הנפט. אין מדובר גם בפערים כמותיים, על-אף מסעות המיסיונרים עדיין עולה מספר המוסלמים בעולם על מספר הנוצרים.
מתברר שהתשובה אינה מסתורית כלל. בשנת 1439 פיתח גוטנברג את הדפוס. המצאה זו שינתה את פני העולם. קודם לכן איפשר תהליך הפקת הספרים את קיומם של ספרים מועטים בלבד, כיוון שהיה צורך להעתיקם. כך יכלו חכמי הדת להחזיק אצלם את הידע ולהשאיר את מרבית האוכלוסיה נבערת וחסרת דעת. אולם לא עוד, עתה משהיה קל לשכפל ספרים הידע הפך לנחלת הכלל.
אלא שחכמי האיסלאם חשבו אחרת והטילו חרם דתי על ההמצאה החדשה. כמו סוקרטס בשעתו, שחשב שהמצאת הכתב תפגע ביכולת הזכרון של האנשים, כך חשבו חכמי האיסלאם שהדפסת הספרים פוגעת בערכם. מכאן ואילך נפער פער עצום בין המערב לאיסלאם. בשעה שבמערב תפס הידע תאוצה ונטל את העוקץ מן הדת, הרי שאצל האיסלאם נותר הכוח בידי חכמי הדת ואלו עצרו למעשה את גלגלי הקדמה.
הלקח שניתן ללמוד מכך שהוא שאת הקידמה אין לעצור, ומי שקופא על השמרים סופו שינגב חומוס בהרים.
