בשבוע שעבר כתבתי שהמלחמה הזאת צודקת. השבוע המלחמה הזאת אינה צודקת ואינה מוצדקת. השבוע אני מרשה לעצמי לכתוב: כל מלחמה אינה מלחמה צודקת. ואולי מלחמה אינה ניסיון לעשות צדק ואולי במלחמה זהו המקום שאין אנו צודקים כפי שכתב יהודה עמיחי במקום שבו אנו צודקים.
המקום שבו אנו צודקים - יהודה עמיחי
מן המקום שבו אנו צודקים
לא יצמחו לעולם
פרחים באביב.
המקום שבו אנו צודקים
הוא קשה ורמוס
כמו חצר.
אבל ספקות ואהבות עושים
את העולם לתחוח
כמו חפרפרת, כמו חריש.
ולחישה תשמע במקום
שבו היה הבית
אשר נחרב.
גם אם היו לנו כוונות טובות להשיב את הכבוד האבוד שלנו, גם אם היו לנו כוונות להיכנס למלחמה הנוכחית מתוך הבנה שאין ברירה. אין בה במלחמה הזאת מידה של צדק. פרדוכס איום שבו שלובים שתי אמיתות ואין סיכוי שאמת אחת תבטל אמת אחרת. האמת היא שיצאנו למלחמה כי נכנענו לנורמות הנהוגות במזרח התיכון. עין תחת עין, שן תחת שן. הכבוד שלנו היה רמוס עד עפר כשאנו ניסינו לייצג בפני עמי האזור את הצד המבליג. הצד שמפגין עוצמה במלוא החולשה שלו.
יכולנו להרשות לעצמנו את החולשה והרפיסות כי ידענו שיום אחד נצטרך להיכנס למקום הזה שבו אנו צודקים. ניסינו לדחות את הקץ. ניסינו לא לראות את הדרך הזאת למקום שבו אנו צודקים. היו כל כך הרבה ניסיונות שבו העדפנו להסתמם ממראה הנוף הכפרי שהשתלט על מרחבי הגליל. במעין עלפון חושני הפכנו את הגליל למחוז הצימרים האידיאולוגי של מדינת ישראל. כשכל כוונתנו היתה לחיות חיים שלווים.
המלחמה הנוכחית, שמחזירה אותנו באופן פרדוכסלי למעגל הקונצזוס הבינלאומי וגם מעניקה לממשלה הנוכחית לגיטימציה בלתי רגילה הן מצד העם והן מצד אומות העולם, אינה הופכת אותנו לצודקים יותר. כפי שהמלחמה הזאת אינה הופכת את הצד שמפסיד לצודק יותר.
האזרחים בשני צידי הגבול מצאו את עצמם לפני כשבועיים שבויים בידי הכוחות שפועלים בשטח בלא אפשרות להתגונן. האזרחים שהוצאו מלבנון בכל מיני דרכים היו אזרחים שהחזיקו אזרחות זרה והם מצאו את עצמם בוקר אחד בתוך מלחמה. הקרבות הפכו אותם לבני ערובה. אין כאן צדק גם מהצד שלנו.גם לנו יש פליטים בלא שהכרזנו עליהם כעל פליטים בלא שהטסנו אותם מגבולות הארץ. אנו כמדינה ריבונית מנסים לגונן על אזרחנו אף שעדיין לא הכרזנו באופן חוקי שיש כאן מלחמה. וזה גם כנראה, כי אין צדק במלחמות, ואין לצפות לעשיית צדק בשעת מלחמה, כפי שלעתים קורה גם בעתות רגיעה, לא נחפש את הצדק לאור היום ולא נמצא אותו בקלות.
גם קרב שבו נהרגים חיילים, מפקדים ופיקודים אינו הופך את המלחמה לצודקת. קרב שבו נפצעים אזרחים משני צידי הגבול אינו הופך את המלחמה לצודקת. מה עוד שעד כה הנפגעים שלנו עקב תאונות אנושיות. בשבועיים האחרונים אנו יש קורבנות רבים כתוצאה מתאונות בשטח. ירי כוחות שלנו על כוחות שלנו. התרסקות מסוקים כתוצאה מטעויות אנושיות. המלחמה אינה צודקת מנקודת המבט הזאת שבה אין נחמה. מנקודת המבט של השכול היא לעולם לא תהיה מוצדקת.
אם אני מחפשת משהו צודק במלחמה הזאת אני מוצאת אותו במקומות מאוד מוזרים. יש תמונות שאינן עוזבות אותי והן מגיעות דווקא ממקום של חוסר צדק. כאשר בטלוויזיה מראים את אמו של אחד החיילים בן אחד הקיבוצים שנהרג בימי הלחימה הראשונים (סליחה ששכחתי את שמותיהם ומי שיודע בבקשה יוסיף כאן כתגובה) ושמעתי אותה מחזקת את הלוחמים בשטח, שימשיכו להלחם. ממנה אני למדה שיש מקום שבו הצדק מופיע. הוא מופיע באופן מאוד משונה קלוע לנצח בין שני עולמות ולא ניתן להוציאו משם.
המלחמה אינו צודקת והיא רק מותירה צלקות מכוערות על גופנו ובנפשנו. המלחמה הזאת אינה צודקת כי היא מעירה אותנו עם סיוטים בלילות. היא אינה צודקת כי באמצע הקיץ הסתירו לחלק מתושבי הארץ את השמש. בעל כורחם הם נכנסו למקלטים. אף שהם עושים זאת בהבנה הם סובלים מחום ממחנק, מפסידים ימי עבודה ובוודאי לא נהנים מן המצב).
כמה לא מוצדק שלא הכינו אותם בעוד מועד לאפשרות המזוויעה שיבלו במקלטים כל כך הרבה זמן באמצע חום יולי. בלתי צודק שמי שנשאר בעורף העומד על המשמרת הם בעיקר זקנים ואנשים שידם לא משגת בית מלון במרכז הארץ. כמה בלתי צודק שאזרחים פליטים מצפון הארץ כשהם נודדים לחפש מחסה עושקים אותם במחירים מופקעים. עושים צדק מעט אנשים, וכן לחלק מהם כוונות מאוד פוליטיות.
גאידמק, מי שהקים את כפר האוהלים בניצנים, עושה חסד עם אלפי ילדים ומשכן אותם על חשבונו. כן, הברון רוטשילד, שלא נהיר לי מנין השתלט על חיינו ומה מטרותיו. אבל בכל מקרה נודה בפה מלא שהוא עושה את העבודה שצריכה היתה להיעשות על-ידי הרשויות.
וכן, אף שמוצאים מעט צדק במקום שבו גאידמק מעניק לילדי הצפון מותר לומר היכן מקבלי ההחלטות, והיכן הפיצוי ההולם. ומתי הוא יגיע? ומי יפצה אותם אותנו על כל מה שמתרחש כאן.
המלחמה הזאת אינה מוצדקת בעיני גם כי היא נכנסת לתוך הבתים. היא נכנסת לתוך הבית שלי יותר מכל מלחמה אחרת. היא חיה ונושמת ובועטת ממסכי הטלוויזיה. המלחמה הזאת היא המלחמה הכי פולשנית שראיתי בימי חיי. היא השתלטה לי על החיים שלי ושל כולנו. בוודאי גם לכם זה קורה שאתם מזפזפים בין ערוצי הטלוויזיה המרכזיים ואם אין שידור אצלנו אתם מזפזפים לערוצי החדשות הזרים. עשרים וארבע שעות בימממה אני מסניפה את חוסר הצדק הזה שנקרא מלחמה ואינה מצליחה להתנתק מן התמונות.
אני כעת באיזו מין הפוגה קטנה כדי לברוח מן המלחמה ברחתי אל האינטרנט. ומה שאני עושה כאן הוא בלתי מוצדק בעליל, אני כותבת על המלחמה. אני מתעסקת בחוסר הצדק הזה שהשתלט על המזרח התיכון. אני כותבת על העולם שלנו שנפגם שנרמס שאיבד את שלמותו. וזה לא מהיום, וזה מאתמול.
ואם רציתי לחיות כאן ככל העמים, וחשבתי שמלחמה היא דבר מוצדק הרי שבוע חלף וכבר התפכחתי. עם זאת אני מחזקת את החיילים שעדיין נמצאים בשדה הקרב. עדיין שואפת שישובו עם זרי הדפנה אמיתיים. עדיין חולמת על הצדק. אנחנו ננצח, אם בצדק ואם שלא בצדק, עדיף שאנו ננצח.
